בשלב כלשהו, קיבלה המתלוננת הודעת מסרון מאחותה למכשירה הסלולארי, ששאלה את המתלוננת מתי היא מגיעה, שכן השתיים קבעו להיפגש לבילוי משותף עם חברים. המתלוננת השיבה לאחותה, במסרון, שהיא יוצאת בעוד דקה. המתלוננת אמרה לנאשם שהיא ממהרת ומחכים לה, הנאשם מצדו ביקש מהמתלוננת שתישאר עוד כמה דקות והמתלוננת והנאשם המשיכו לשוחח.

המתלוננת קיבלה שיחת טלפון מידיד שלה ששאל מתי היא מגיעה והמתלוננת השיבה "עוד דקה". בעקבות כך, אמרה המתלוננת לנאשם כי היא ממש ממהרת כי מחכים לה והיא צריכה ללכת. הנאשם נעמד ליד המתלוננת, חיבק אותה ואמר לה שתשמור על עצמה ואף הציע כי אולי ייפגשו מאוחר יותר בבילוי. בשלב זה התפתח דו שיח קולני בין הנאשם למתלוננת, בקשר ליחסים ביניהם. במהלך הויכוח, הנאשם ניגש אל הספה, התכופף והושיט ידו אל מתחת לספה. נוכח מעשיו אלה של הנאשם, שאלה המתלוננת את הנאשם מה הוא מחפש, והנאשם השיב "כלום, כלום" והמשיך להתכופף ולחפש מתחת לספה עד אשר מצא אבן שהייתה שם והוא החזיק אותה בידו. המתלוננת שאלה את הנאשם מה הוא עושה עם הסלע הזה, והנאשם התקרב אל המתלוננת, נעמד כשפניו מול פניה, והטיח את האבן בראשה של המתלוננת בכוונה לגרום לה חבלה חמורה. מעוצמת המכה, המתלוננת נפלה על הרצפה כשדם שותת מראשה.

הנאשם התיישב על המתלוננת כשהוא אוחז מברג בידו והחל לדקור את המתלוננת פעם אחר פעם בפלג גופה העליון, בכוונה לגרום לה חבלה חמורה.

המתלוננת צרחה וצעקה לנאשם: "למה אתה עושה לי את זה?" וכן כי היא עומדת למות ומה יהיה עם הילדה. כמו כן אמרה לנאשם כי יש לו תיק פתוח במשטרה ושלא יעשה את זה לעצמו.

הנאשם שתק והמשיך לדקור את המתלוננת במברג פעם אחר פעם, בכוונה לגרום לה חבלה חמורה, כשהמתלוננת צורחת ומבקשת מהנאשם שיניח לה.

בשלב כלשהו, שכנים המתגוררים בבניין, שמעו רעש וצעקות מהדירה ושמעו את המתלוננת צועקת את שמו של הנאשם וכן צועקת "משטרה", הגיעו אל דלת הדירה והחלו לדפוק על הדלת ולקרוא בשמו של הנאשם.

המתלוננת ששמעה את הדפיקות, החלה לזעוק שיפתחו את הדלת, שהנאשם הורג אותה, כשתוך כדי כך ניסתה להגן על עצמה, להדוף את הנאשם מעליה ולתפוס את המברג מידו.

בשלב זה, הנאשם פגע בעינה הימנית של המתלוננת, בנקודת חיבור העפעף לעין, באמצעות המברג בכוונה לגרום לה חבלה חמורה. המתלוננת הסתובבה על בטנה, הצליחה להתקדם לעבר דלת הדירה, קמה ופתחה את הבריח העליון שהיה סגור. המתלוננת פתחה את הדלת והתמוטטה על הרצפה ליד השכנים, אשר פינו אותה לאמבולנס.

בזמן זה ברח הנאשם למרפסת הדירה וירד דרך המרפסות שלוש קומות עד אשר הגיע למטה. אחר כך, הזמין הנאשם מונית אשר אספה אותו. לאחר נסיעה קצרה נעצרה המונית על ידי המשטרה.

המתלוננת הובהלה לבית החולים "סורקה" כשהיא סובלת מפצעי דקירה מרובים בבית החזה העליון ובצוואר, ואמפיזמה תת עורית בעיקר על פני הצוואר. דקירה שחדרה לחזה גרמה לחזה אויר קטן דו צדדי, ומחט ניקוז הוכנסה לבית החזה משמאל. כן נמצאו שברים ללא תזוזה בעמוד השדרה, חבלת ראש שנסגרה בסיכות. שורש כף יד ימין גובסה בשל חשש לשבר. בעין ימין- המטומה פריאורביטאלית ודימום תת לחמית טמפוראלי.

הנאשם במעשיו כמתואר לעיל, פצע את המתלוננת וגרם לה חבלות חמורות בכוונה להטיל בה נכות או מום ולגרום לה חבלות חמורות, תוך שימוש בנשק קר, ועשה מעשה בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק או להכשילו בכך.

3. ראיות לעונש

עדות המתלוננת

המתלוננת בת 31, העידה כי היא מכירה את הנאשם מגיל 10, משהשניים למדו יחד עוד בבית הספר היסודי. בתקופת התיכון הפכו לבני זוג. כן העידה, כי כל חייה סבבו סביב הנאשם. המתלוננת הייתה בת זוגו של הנאשם 15 שנה ובשנת 2007, עת המתלוננת הייתה בת 26 נישאה המתלוננת לנאשם. המתלוננת העידה כי מערכת היחסים ביניהם הייתה מאוד מורכבת והשניים התחתנו אחרי לא מעט לבטים. בשנת 2009 נולדה להם ילדה. בשנת 2012, הנישואים עלו על שרטון והם התגרשו ביום 2012.

המתלוננת העידה כי עובר לגירושין, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בגין איומים ברצח שאיים עליה. הנאשם נעצר והורחק מהמתלוננת למספר ימים בצו הרחקה. לדברי המתלוננת, לאחר מכן, הסכימה לעשות ניסיון נוסף משום שרצתה לשמור על נישואיה ולכן ביקשה שלום בית, זאת למרות התנגדותם של הוריה ושל הסובבים אותה. השניים חזרו לחיות יחד והתגוררו יחד בבית משותף משך חצי שנה. על פי העדות, במהלך התקופה האמורה המתלוננת חוותה סבל רב מצדו של הנאשם. המתלוננת העידה כי באחד מן הימים היא קמה וברחה מהבית מבלי שאמרה לנאשם שהיא עוזבת את הבית. בהמשך השניים התגרשו. לדברי המתלוננת הגירושים עלו יפה וההליך היה תקין. האירוע מושא כתב האישום אירע כחודש וחצי לאחר מכן. המתלוננת בתיאורה את התקופה האמורה חילקה אותה לשתי תקופות, במחצית הראשונה, העידה כי לא היה כל קשר בינה ובין הנאשם מלבד הודעות טקסט בעניין בתם המשותפת. בתקופה השנייה, שבועיים קודם לאירוע נשוא כתב האישום, התחדש הקשר בין השניים והם שבו לשוחח על רגשותיהם נוכח הגירושים שעברו. המתלוננת תיארה את השבועיים הנ"ל כשבועיים הנהדרים ביותר מכל 15 השנה בהם הייתה עם הנאשם.

לדבריה, הנאשם ניסה בתקופה זו להחזיר אותה אליו ולפצות אותה על השנים שהייתה איתו.

המתלוננת תיארה את רגשותיה בעת האירועים המפורטים בעובדות כתב האישום לעיל. לדבריה "הרגשתי שאני מתה, ראיתי את המוות בעיניים".

עוד תיארה המתלוננת כיצד הבינה, שהנאשם רצה להשחית את פניה והיא הסתובבה על בטנה, אז דקר אותה הנאשם בגבה. בכוחותיה האחרונים הצליחה לזחול לכיוון הדלת ולפתחה, אז התמוטטה ליד השכנים ההמומים אשר פינו אותה לאמבולנס.

המתלוננת תיארה את רגשותיה במהלך הנסיעה לבית החולים כאשר באחת הפכו חייה הפרטיים לנחלת הכלל וכאשר שמעה את צעקות הפרמדיק לבית החולים שיש אישה במצב קשה ויש להכין חדר טראומה ולדבריה הנסיעה הזו מלווה אותה בכל יום ויום.

המתלוננת הראתה לבית המשפט (בלשכה) את הצלקות שעל גופה. לדבריה נשארו הצלקות על אף טיפול רפואי שטיפלה בהן. כמו כן נשארה רדימות באזור הראש הגורמת למעט חוסר שיווי משקל.

הנאשם בחר שלא לחקור את המתלוננת, לדבריו על מנת שלא להוסיף על סבלה.

עוד הוגשו בהסכמה, הרשעה קודמת של הנאשם (ת/1), תמונות הסלע והמברג (ת/2) תיעוד רפואי של המתלוננת לאחר התקיפה (ת/3) ותמונות של המתלוננת לאחר התקיפה(ת/4).

כראיות לעונש מטעם הנאשם העיד מר מ.ה. ידיד המשפחה. לדבריו משפחת הנאשם היא משפחה מכובדת. הוא מכיר את הנאשם כאדם טוב לב ונורמטיבי אשר עשה מאמצים לסייע בפרנסת משפחתו ולכלכל את רעייתו ואת בתו.

מר ה. רואה בנאשם אדם עם יכולות לשקם את חייו.

טענות הצדדים בקצרה

טענות המאשימה

בפתח דבריה ביקשה המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך וכן מאסר על תנאי. המאשימה עתרה לעונש כבד כמו הסלע אותו הטיח הנאשם בראשה של גרושתו, עונש אשר יהלום את חומרת מעשיו של הנאשם ונסיבותיהם, את האופן שבו דקר את המתלוננת שוב ושוב, עשרות פעמים.

לטענת המאשימה יש להשית על הנאשם עונש כמצוות המחוקק בסעיף 40 א לחוק העונשין, שישקף את מידת אשמו של הנאשם, את הכוונה המחמירה, את הרצון העז לפגוע במתלוננת ולגרום לה חבלות חמורות ולאותם מומים כפי שנשמעו בעדותה של המתלוננת, אשר יכערו אותה וישחיתו את פניה וגופה.

המאשימה הטעימה, כי בתיק דנן נערך הסדר טיעון בין הצדדים, במסגרתו תוקן כתב האישום מעבירה של ניסיון רצח לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. לטענתה, בבסיס ההסדר עמדה העובדה כי בחקירתו במשטרה הכחיש הנאשם את המיוחס לו ואילו במסגרת ההסדר הודה הנאשם במעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן. המאשימה העדיפה את וודאות ההרשעה בעבירה בה הודה הנאשם על פני ניהול משפט ארוך, שהיה כרוך וודאי בסבל רב למתלוננת שהייתה נדרשת להעיד ובכך בעצם העדיפה לחסוך מהמתלוננת את הטראומה הנוספת שבניהול ההליך וכן לחסוך בזמן שיפוטי יקר.

המאשימה המשיכה והטעימה, כי גם העבירה מושא כתב האישום המתוקן, היא עבירה חמורה ביותר שהעונש המקסימאלי בצידה הוא 20 שנות מאסר.

לטענת המאשימה מתחם העונש ההולם במקרה דנן הינו בין 12 שנות מאסר ל-15 שנות מאסר בפועל. כן טענה כי העונש לו ראוי הנאשם במסגרת המתחם הינו עונש המתקרב לרף הגבוה.

לטענתה, בתי המשפט קבעו בשורה ארוכה של פסקי דין שדנו באלימות חמורה של נאשמים כלפי בנות זוגם ואשר הורשעו בעבירה בה הורשע הנאשם דנן, כי נקודת המוצא של בית המשפט בבואו לגזור את הדין, צריכה להיות העונש המרבי הקבוע בחוק.

כן נטען, כי כיום, לפי תיקון 113 לחוק, על בית המשפט לקבוע את מתחם הענישה ההולם על פי האינטרס הציבורי שנפגע וכן על פי נסיבות ביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40 ט לחוק.

על פי העובדות בהן הודה הנאשם וכן מהראיות לעונש, עולה שהנאשם אשר גדל עם המתלוננת מילדות וחי איתה ביחד כ-15 שנה, לא היה מסוגל באמת להשלים עם הפרידה. הנאשם לא קיבל את הגירושין.

לטענת המאשימה, כפי שעולה מכתב האישום המתוקן, מעשיו של הנאשם היו מתוכננים מראש בכוונה לפגוע במתלוננת כמה שיותר, לגרום לה חבלות פיזיות קשות, להכאיב לה, להטיל עליה אימת מוות ובין היתר, להטיל בה מום באופן שיצלקה בכל פלג גופה העליון, בפנים, בצוואר, בחזה.

באשר לנושא התכנון, טענה המאשימה כי הנאשם הוא שהזמין את המתלוננת לדירתו באותו לילה, למתלוננת היו תוכניות אחרות אולם היא נעתרה לבקשתו. כשהייתה בדירה וכשלא שמה לב לכך, הנאשם נעל את בריח הדלת וזאת לפני שהחלה התקיפה. כשהחלה המתלוננת לקבל שיחות ומסרונים למכשירה הסלולארי המבקשים שתגיע לבילוי אותו תכננה מראש, וכשהמתלוננת רצתה ללכת, ביקש הנאשם מהמתלוננת להיפרד ממנה, אז כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, הוא חיפש מתחת לספה את הסלע, הנאשם לא אחז באופן פתאומי בחפץ אשר נקרה לידו והיה מונח שם, ובאופן פתאומי הוא הלם את הסלע בראשה של המתלוננת שמעוצמת המכה נפלה על גבה. אז הנאשם התנפל עליה והחל לדקור אותה במברג עשרות דקירות. באשר למברג, טענה המאשימה כי גם המברג איננו כלי המונח לו כך סתם על שולחן הסלון.

לטענת המאשימה, מדובר במתקפה מתוכננת, באמצעות שני כלי נשק קר, סלע ומברג. כאמור בכתב האישום, הנאשם צפה בטלוויזיה עת הגיעה המתלוננת, לא נאמר כי הנאשם נוהג לצפות בטלוויזיה עם החפצים האמורים והדבר מעיד על תכנון מראש, מה גם שהם הוחבאו עד לתקיפה.

המאשימה הפנתה לסעיף 40ט (א)(1) וטענה כי על פי הסעיף, תכנון שקדם לביצוע העבירה מהווה נסיבה לחומרה בקביעת מתחת הענישה.

לטענת המאשימה, למזלה של המתלוננת, לא נגרמו לה חבלות חמורות מאלה אשר כן נגרמו לה, אולם עניינו של הסעיף בו הורשע הנאשם, חומרתו והמבדיל אותו מעבירות אלימות אחרות, הוא הכוונה המיוחדת לגרום את החבלות והמומים. לטענתה, בענייננו הצטרפו שתי הנסיבות, גם הכוונה וגם התוצאה.

הנאשם החל דוקר את המתלוננת כשהיא זועקת וצועקת ואילו הוא ממשיך במעשיו בשקט מוחלט. לבסוף כאשר השכנים דפקו על הדלת, הנאשם במקום לחדול ממעשיו בחר לדקור אותה דקירה אכזרית בעין וברח.

המאשימה הפנתה לדוח הפרמדיק שציין כי המתלוננת במצב קשה ויציב. כמו כן הפנתה המאשימה לתמונות המתלוננת מיד לאחר התקיפה.

המאשימה הפנתה גם לעדותה של המתלוננת, שהעידה כי חלק מהנזקים מלווים אותה עד היום וחלקם לא ניתן לתיקון, הרדימות באזור הראש, הצלקות והנזק הנפשי שנגרם לה כתוצאה מכך. המאשימה טענה כי הצלקות באזור החזה הינן שתי צלקות באורך של מספר סנטימטרים בולטות מהגוף ומונעות מהמתלוננת ללבוש בגד ים או בגד קייצי וזאת הייתה הפגיעה המכוונת של הנאשם. המאשימה הדגישה כי למזלה של המתלוננת לא נגרם לה נזק לעין, נזק ממושך או תמידי והדבר יכול היה לקרות בהפרש של כמה מילימטרים שאינם בשליטת הנאשם.

בהקשר זה, הפנתה המאשימה לסעיף 40 ט (3) לחוק המתייחס כנסיבה מחמירה לנזק שהיה צפוי להיגרם מאופן ביצוע העבירה וכאן, לטענתה, הדברים באים לידי ביטוי באופן המוחשי ביותר, זהו הדין בדקירות בחזה, יש חדירה לריאה ולכן הוכנס למתלוננת נקז. מדובר באזור משמעותי, מעל הריאות, אזור הלב והצוואר.

ב"כ המאשימה הפנתה לתיעוד הרפואי.

כמו כן, המאשימה עמדה על הנזק הנפשי שנגרם למתלוננת, כפי שגם העידה, נזק המלווה אותה עד היום. לטענת המאשימה מוסכם על הצדדים כי המתלוננת מצויה במצב של פוסט טראומה כתוצאה ישירה ממעשי הנאשם. המתלוננת, לאחר שהחלימה מפצעיה הפיזיים, שינתה את כל אורחות חייה, בין היתר, בכך שעברה להתגורר בבית הוריה.

המאשימה הפנתה לסעיף 40ט (10) לחוק בעניין ההתאכזרות, האלימות וההתעללות של הנאשם בעת ביצוע המעשים, מה שמעלה את חומרת המעשה בכל הנוגע לקביעת מתחם הענישה.

באשר לעברו של הנאשם, הוא כולל הרשעה אחת והיא מאוד משמעותית בענייננו. האיום שהשמיע אז, שיפגע במתלוננת, הנאשם מימש אותו.

התביעה הפנתה לפסיקה שלהלן וטענה כאמור, כי מתחם העונש נע בין12 ל-15 שנות מאסר בפועל:

· ע"פ 4347/05 ניקולאי בשקירוב נ' מדינת ישראל (20.09.06), בו נדון בבית המשפט העליון, ערעור וערעור שכנגד על הכרעת הדין וגזר הדין. המערער הורשע בעבירות של ניסיון רצח וכן בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות. על פי העובדות, המערער והמתלוננת קיימו מערכת זוגית אינטימית מזה כשנתיים. ביום האירוע הגיעו השניים לדירה באשקלון, לגמו יין וקיימו יחסי מין. בשלב כלשהו, נטל המערער, סכין מטבח ושיסף את גרונה של המתלוננת בכוונה לגרום למותה. בהמשך דקר אותה וגרם לה חתכים עמוקים בפניה ובפיה. בית המשפט המחוזי גזר על המערער, בין היתר, 13.5 שנות מאסר בפועל. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה וגזר על הנאשם 16 שנות מאסר בפועל.

· פ"ח 1065/06 מדינת ישראל נ' פלוני (1.4.07):

במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים הודה הנאשם בכתב האישום המתוקן והורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה וכן בעבירה של הפרת הוראה חוקית. ההסדר לא כלל הסכמה לעניין העונש. על פי העובדות, בין הנאשם והמתלוננת התנהלו הליכים בבית המשפט לענייני משפחה. באחד הימים, הנאשם נכנס לדירת המתלוננת, תפס אותה ובין היתר, הטיח את ראשה בקיר עד שאיבדה את הכרתה. הנאשם הותיר את המתלוננת מחוסרת הכרה ומתבוססת בדמה. בית המשפט גזר על הנאשם 12 שנות מאסר בפועל.

· פ"ח 1022/06 מדינת ישראל נ' פלוני (25.12.06):

בין הצדדים נערך הסדר טיעון, לפיו הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה כלפי המתלוננת, וכן בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות כלפי בתו. הנאשם הגיע לדירת המתלוננת, שם היא שהתה עם בתם המשותפת. משהמתלוננת סירבה לשוב ולחיות עם הנאשם, הוא נטל סכין יפנית נכנס לחדרה של המתלוננת והחל לחתוך אותה בפניה ובכל חלקי גופה ולא הרפה ממנה חרף צעקותיה וזעקותיה. הנאשם אף החדיר את אצבעו לתוך עיניה של המתלוננת. משהבת ניסתה להיחלץ לעזרת אמה, חתך הנאשם את הבת בידה.

בית המשפט גזר על הנאשם, בגין העבירות כלפי המתלוננת בלבד, 12 שנות מאסר לריצוי בפועל. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון, נדחה (ע"פ 925/07). (להלן: "עניין פלוני").

· ת"פ 47925-03-11 מדינת ישראל נ' ינגדאישום (20.2.12):

הנאשם אזרח תאילנד, הורשע לאחר שמיעת הראיות בשתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ובעבירה של חבלה חמורה. על פי העובדות בהן הורשע, בין הנאשם לבין המתלונן התפתח וויכוח. בהמשך לכך המתלונן חיפש אחר הנאשם כשבידו סכין, אולם הוא נתפס על ידי אחד מחבריו שנטל ממנו את הסכין. לאחר זמן מה, הנאשם הגיע אל חדרו של המתלונן עם סכין בידו, ניגש אל המתלונן שישן במיטתו, משך אותו מחוץ למבנה והכה אותו עם הסכין בפניו, בזרועו ובכפות ידיו. לאחר מכן שב למבנה והכה אדם נוסף עם הסכין ברגלו.

בית המשפט גזר על הנאשם 13 שנות מאסר בפועל.

טענות ההגנה

הסנגור הטעים כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו שונו דברים עיקריים בכתב האישום. מתוקף ההסדר, שונה הסעיף בו מואשם הנאשם ובהתאם לכך שונו העובדות.

לטענת הסנגור, יש הבדל עצום בין עבירה של ניסיון לרצח לבין עבירה של חבלה בנסיבות מחמירות.

לטענתו, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, יש משקל לנזק שנגרם וככל שהוא גדול יותר כך העונש חמור יותר. כך למשל, כאשר אדם הופך משותק או נכה, האישום הוא באותו סעיף עבירה, אולם יש להתייחס גם לתוצאות הפיזיות של העבירה לצורך קביעת העונש. בענייננו הדבר שונה בכתב האישום המתוקן.

הסנגור התייחס בטיעוניו לעניין התכנון והטעים כי עניין ההכנה שהופיע בכתב האישום המקורי שונה ואין עוד זכר לתכנון בכתב האישום המתוקן, כך שלא נטען שהנאשם הכין את האבן, אלא שהייתה שם והנאשם התכופף עד שמצאה.

הסנגור טען כי יש להתייחס לאירועים כפי שהם מופיעים בכתב האישום המתוקן, כך כשהמתלוננת הגיעה למקום, התנהלה ביניהם שיחה שלווה וטובה, הנאשם והמתלוננת היו בתקופה טובה במערכת היחסים שלהם, הם שוחחו ובשלב מסוים התפתח ויכוח קולני ביניהם, במסגרתו הנאשם נכנס לטירוף ועשה את המעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן. לטענת הסנגור, כל הפרטים בעניין מי התחיל את הויכוח ומה כל אחד אמר נותרו בערפול כחלק מהעובדה שלא מתנהל הליך של הוכחות בתיק זה.

לטענת הסנגור מלכתחילה פנו לעריכת הסדר טיעון משום שבחומר החקירה ישנן גרסאות סותרות, המתלוננת הייתה עומדת בפני חקירה נגדית לא פשוטה והנאשם רצה למנוע זאת.

באשר לקביעת מתחם הענישה ההולם טען הסנגור כי יש להתייחס לענישה הנוהגת והוסיף בעניין זה, כי המאשימה הביאה שני פסקי דין מחמירים מלפני 7 שנים. הסנגור התייחס לעניין פלוני, המוזכר מטה, וטען כי באותו מקרה, הנאשם הגיע לבית גרושתו תוך הפרת צו הרחקה, ותקף את גרושתו, בין היתר, חתך אותה בסכין יפנית והיא נזקקה לניתוח. כמו כן הנאשם חתך גם את בתה שהייתה במקום וניסתה להפריד ביניהם. הדבר המשמעותי באותו המקרה הוא הפרת הצו כאמור, ובית המשפט העליון עמד על כך. על הנאשם במקרה זה נגזרו 12 שנות מאסר בפועל.

במקרה הנוסף (עניין פלוני המוזכר מטה), מדובר באדם שהגיע אל גרושתו תוך הפרת הוראה חוקית, התעלל בה ונגרמו לה חבלות חמורות. גם שם הוטלו על הנאשם 12 שנות מאסר בפועל.

באשר לעניין אלמוני (המוזכר מטה), טען הסנגור כי, כאמור בפתיח של פסק הדין, הנאשם הורשע בעבירות של ניסיון רצח ובעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות. שם הנאשם רצה להרוג את המתלוננת. הוא שיסף את גרונה וזה שונה מהמקרה דנן. יתרה מכך, הנאשם לא הודה, ניהל משפט, גרם למתלוננת להעיד ולא נטל אחריות על מעשיו. בית המשפט הטיל עליו 16 שנות מאסר בפועל.

לטענת הסנגור, זאת לא הענישה הנוהגת.

הסנגור הגיש פסיקה כפי שיפורט בהמשך וטען כי לשיטתו מתחם הענישה הוא בין שנתיים ל- 4 שנים.

הסנגור ביקש מבית המשפט להתייחס לחוות הדעת הרפואיות וכן לתמונות אשר צולמו על ידי המשטרה, לדבריו הוא איננו מקל ראש בפגיעות במתלוננת ובמה שעברה, אולם לא מדובר במקרה בו הנאשם רצה לדקור, שכן אילו רצה, בהיותו בחור חזק בן 32, המברג היה נכנס לגופה. המקרה אירע בביתו של הנאשם, ושם כמו בכל בית יש סכינים רבים, אולם הנאשם לא נטל סכין ולא דקר את המתלוננת.

באשר לנזק שנגרם, טען הסנגור כי מה שקרה למתלוננת איננו נעים אולם לא מדובר במקרה בו נגרמה נכות קשה ובאשר לאשפוז, המתלוננת אושפזה 4 ימים ולא 6 ימים כפי שנטען.

הסנגור ביקש להתייחס לדברים בפרופורציה. אכן ישנם נזקים אולם יש הבדל בין מקרה זה למקרה חמור יותר. ביחס לעינה של המתלוננת, טען הסנגור שתמונת העין שהוגשה אכן תמונה קשה, אולם במכתב השחרור מבית החולים נרשם כי הטיפול שניתן לה הוא טיפות עיניים.

מדובר בבחור צעיר שאין לו כל הסתבכות עם החוק מלבד תיק זה והקודם שאף הוא בעניין גרושתו. הנאשם סיים 12 שנות לימוד ושירת בצבא שירות מלא.

הסנגור ביקש להתחשב בעובדה שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, הודאה שלדבריו לא רק חוסכת זמן שיפוטי יקר, אלא גם חסכה מהמתלוננת מתן עדות וכן חקירה נגדית לא פשוטה. בנוסף לכך, טען הסנגור, יש כאן הבעת חרטה מצד הנאשם.

לנאשם אין כל כוונה להציק למתלוננת והוא רוצה בהצלחתה, שתחייה חיים טובים ובנסיבות אלה, ההודאה היא ההוכחה הטובה ביותר.

עוד טען הסנגור, כי הקשר בין הנאשם למתלוננת נותק. הוא לא רוצה להיות איתה והיא לא רוצה להיות איתו. הנאשם איננו מעוניין ביחסים כלשהם עם המתלוננת, פרט ליחסים הנוגעים לבתם המשותפת.

הנאשם מוכן לפצות את המתלוננת בפיצוי כספי ואף הציע זאת, אולם המתלוננת איננה מעוניינת בכך.

הסנגור טען כי אכן יש להטיל על הנאשם עונש מאסר, אולם לא עונש ממושך, עונש הנע בין 2 ל-4 שנים. עונש שיורגש אולם יאפשר לנאשם לפתוח דף חדש.

ההגנה הפנתה לפסיקה שלהלן וטענה כאמור, כי מתחם העונש ההולם נע בין 2 ל- 4 שנות מאסר בפועל :

· ת"פ (נצרת) 15338-04-12 מדינת ישראל נ' פלוני (4.2.13):

הנאשם הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה של בן משפחה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1)+(ב) לחוק, עבירה של כניסה והתפרצות למקום מגורים, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק, עבירה של כליאה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 377 לחוק, עבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק וכן עבירה של היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק.

על פי עובדות המקרה, הנאשם והמתלוננת היו גרושים מזה 12 שנה בעת האירוע. הנאשם נכנס במפתיע לביתה, טרק את הדלת, איים עליה, הכה אותה בפנייה באמצעות אגרופו, בעט בראשה, הפך כסאות, נטל אגרטל חרסינה והטיחו בראשה וכל זאת בעוד המתלוננת זועקת לעזרה ומתחננת שיניח לה לנפשה. שכנים ששמעו את המתרחש ניסו להיכנס לדירה, אולם הדלת הייתה נעולה ורק כעבור זמן מה, בעוד הנאשם ממשיך להכות את המתלוננת, הצליח אחד השכנים להיכנס לדירה, דרך החלון, לתפוס את הנאשם ולמנוע ממנו להמשיך במעשיו.

בית המשפט גזר על הנאשם, בין היתר, ארבע וחצי שנות מאסר בפועל.

· תפ"ח (חיפה) 49952-06-12 מדינת ישראל נ' פלונית (19.12.12):

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בכתב אישום מתוקן, בעקבות הסדר טיעון, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק. ההסדר כלל, בין היתר, הסדר על טווח ענישה, לפיו המאשימה תעתור לעונש של 5 שנות מאסר בפועל ואילו ההגנה תעתור לעונש של 3 שנות מאסר בפועל. על פי עובדות המקרה, הנאשמת תקפה את בן זוגה לשעבר באמצעות שני סכינים, סכין מטבח וכן סכין פרפר ודקרה אותו שלוש דקירות, ביניהן, דקירה אחת בחזה. מיד לאחר מכן, שניים שהיו במקום תפסו את הנאשמת וגרמו לנפילת הסכינים מידה. כתוצאה מהדקירה נגרם חזה אוויר. בית המשפט גזר על הנאשמת, בין היתר, 4 שנות מאסר בפועל.

· ת"פ (מרכז) 18127-12-08 מדינת ישראל נ' פלוני (22.3.10):

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק. על פי העובדות, בין הנאשם לרעייתו- המתלוננת פרץ ויכוח בביתם. במהלך הויכוח יצא הנאשם מביתם על מנת להצטייד בחפץ חד על מנת לפגוע במתלוננת. לאחר שמצא את שחיפש, שב הנאשם לביתם ודקר את המתלוננת מספר רב של דקירות בבטנה, בחזה ובידיה. לאחר מכן נמלט הנאשם כשהוא מותיר את רעייתו שוכבת על הרצפה שותת דם. בית המשפט גזר על הנאשם, בין היתר, 45 חודשי מאסר בפועל.

· ת"פ (ב"ש) 8241/07 מדינת ישראל נ' פלוני (27.10.08):

הנאשם הורשע, לאחר שהוכרע דינו, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק. על פי העובדות בהן הורשע הנאשם, באחד מן הימים תקף הנאשם את בת זוגו מזה 7 שנים ואם שלושת ילדיו, באמצעות סכין מטבח גדולה ודקר אותה בבטנה כשהוא גורם לה חבלה חמורה. בית המשפט גזר על הנאשם, בין השאר, עונש של 4 שנות מאסר בפועל.

· ת"פ (נצרת) 68/09 מדינת ישראל נ' פלוני (2.11.09):

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות אלימות אשר ביצע כלפי המתלוננת, אשתו, בשתי הזדמנויות שונות וכן בעבירות נוספות. על פי העובדות המקימות את עבירות האלימות כלפי אשתו, בין הנאשם לבין אשתו נתגלע ויכוח על רקע חשדו של הנאשם כי אשתו מקיימת קשר רומנטי עם אדם אחר. בעקבות כך הכה הנאשם את המתלוננת מכות קשות שכללו, בין היתר, הכאה באמצעות כלים חדים וחפצים לרבות כבל חשמלי, תלישת שערותיה, ניפוץ בקבוק זכוכית על ראשה וכן חתך את המתלוננת באמצעות סכין בגבה. בית המשפט גזר על הנאשם 54 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם בדבריו לבית המשפט ביקש מהמתלוננת סליחה, ולדבריו "זה משהו שנכנס בי באותו הרגע וזה לא אני".

הנאשם ביקש שבית המשפט ייתן לו הזדמנות להתחיל חיים חדשים ולגדל את ילדתו.

דיון והכרעה

המקרה דנן מצוי בתחומו של תיקון 113 לחוק העונשין הנקרא "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", בו נקבע, בין היתר, כי בגדרם של שיקולי הענישה, גמול, הרתעה- אישית וכללית, הגנה על שלום הציבור וכן שיקולי השיקום, ניתנה הבכורה לעקרון ההלימה הקבוע בסעיף 40ב. לחוק. על פי עקרון זה, נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ואשם הנאשם לבין חומרת העונש אשר יושת על העושה. היחס האמור מבטא את עקרון הגמול ועדיין המחוקק לא התעלם משיקולי הענישה האחרים האמורים לעיל.

העבירה בה הורשע הנאשם היא חמורה מאוד.

הנאשם פגע בערך המוגן של שמירה על שלמות גופו, חירותו ושלוותו הנפשית של כל אדם. הנאשם פגע במתלוננת פגיעה חמורה מאוד, פגיעה שהותירה צלקות עמוקות בגופה ובנפשה.

הנאשם תקף תחילה את המתלוננת בסלע בו הלם בראשה ולאחר שהמתלוננת התמוטטה מעוצמת המכה ונפלה על גבה על הרצפה, המשיך הנאשם לתקוף אותה במברג, ודקר אותה עשרות דקירות בכל פלג גופה העליון, בפנים, בצוואר ובחזה.

המדובר במתקפה בשני סוגים של נשק קר ואף אם אין המדובר במתקפה שתוכננה, כטענת המאשימה, קודם לבואה של המתלוננת, הרי, שכעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם חיפש את הסלע שהיה מונח מתחת לספה וכשמצאו הטיחו בראשה של המתלוננת.

הנזק שנגרם למתלוננת, לגופה ולנפשה, הוא נזק חמור. בגופה של המתלוננת נותרו כחותמות עד, הצלקות שעל פלג גופה העליון, ובין היתר, בחלק העליון של חזה, כך גם לגבי תחושת רדימות בראשה. הנזק העיקרי למתלוננת הוא הנזק הנפשי. אין חולקין כי המתלוננת נמצאת במצב של פוסט טראומה. לדברי המתלוננת, מראות מסיוטי אותו יום חוזרים ועולים ברוחה יום יום וכך גם הפחד שלה מהנאשם לכשישתחרר מהכלא וחוסר היכולת שלה לחזור לתפקוד מלא, כגון להתגורר עם בתה בנפרד מהוריה וזאת על אף שאספה כוחותיה כדי לחזור לעבודתה.

למזלה הרב של המתלוננת לא נגרמו לה נזקים שהיו יכולים להיגרם מביצוע העבירה כגון, נזק לראייה כתוצאה מפגיעת המברג בסמוך מאוד לעינה, בנקודת החיבור של העפעף לעין. רק מילימטרים ספורים הפרידו בין פגיעה אנושה בעינה של המתלוננת לבין הפגיעה בה בפועל. גם ביחס לדקירות שדקר הנאשם את המתלוננת במברג, יכול היה להיגרם נזק חמור יותר מזה שנגרם, כגון בדקירה שחדרה לחזה ואשר טופלה בבית החולים במחט ניקוז. כך גם ביחס לחבלת הראש ולשברים ללא תזוזה בעמוד השדרה. למזלה הרב של המתלוננת היא נרפאה מפגיעות אלה שהיו יכולות לגרום לנזק רב וחמור יותר מזה שנגרם.

הנאשם תקף את המתלוננת באכזריות ולא שעה לתחנוניה לחדול ולחוס על חייה ועל בתם המשותפת.

רק בזכות הצעקות שהמתלוננת צעקה לעזרה, הגיעו השכנים והמתלוננת, בכוחותיה האחרונים זחלה אל הדלת והצליחה לפתחה וכך ניצלה.

אין ספק, כי כדבריה של המתלוננת, הנאשם התכוון לפגוע בפלג גופה העליון דווקא ולהשחית את פניה ויש בכך אכזריות מיוחדת. בתמונות (ת/4) נראות הפגיעות הקשות שהנאשם גרם למתלוננת בראשה ובפניה. בכל אלה יש כדי להגביר את חומרת העבירה ואת אשמו של הנאשם והם הובאו על ידי בחשבון בקביעת מתחם העונש ההולם את העבירה בה הורשע הנאשם.

כמו כן, הבאתי בחשבון, לעניין קביעת מתחם העונש, את הצורך בהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירת אלימות במשפחה.

לאחר שעיינתי בפסיקה שהוגשה על ידי הצדדים ובחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת, אני קובעת את מתחם העונש ההולם כעונש של בין 6 שנות מאסר בפועל לבין 13 שנות מאסר בפועל.

אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ואשר יש ליתן להן משקל בנסיבות העניין, הרי שהבאתי בחשבון שיקוליי את עברו הפלילי של הנאשם. עבר פלילי זה כולל הרשעה אחת בלבד ואולם הרשעה זו נוגעת גם היא לעבירת אלימות כלפי המתלוננת. באותו עניין, איים הנאשם על המתלוננת שהייתה אז אשתו, בכך שאמר לה שירצח אותה ואם תתגרש ממנו ייקח את הילדה ויברח והיא לא תספיק להתלונן.

לזכות הנאשם שקלתי את הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן. יש בהודאתו משום נטילת אחריות של הנאשם על מעשיו וחסכון בזמן שיפוטי.

בנסיבות ביצוע העבירה היה מקום לחייב את הנאשם בפיצוי המתלוננת אך המאשימה בטיעוניה הודיעה כי המתלוננת איננה מעוניינת בפיצוי במסגרת ההליך הפלילי ולכן המאשימה לא ביקשה לחייב הנאשם בפיצוי בתיק זה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני דנה את הנאשם לעונשים כדלהלן:

1. 10 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו 10.5.12.

2. 3 שנות מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירה מסוג פשע כלפי גרושתו או בת זוג.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום.

ניתן והודע היום כ"ב אייר תשע"ג, 02/05/2013 במעמד הנוכחים.