1

בשם המבקשת:          עו"ד דוד גולן

1.           לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ק' רג'יניאנו), בעפ"ת 38628-02-16, מיום 19.5.2016, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופט י' צימרמן) (להלן: בית המשפט לתעבורה), בפ"ל 3674-04-13, מיום 13.1.2016.

רקע והליכים קודמים

2.      נגד המבקשת הוגש כתב אישום, המייחס לה עבירה של נהיגה רשלנית, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; ועבירה של נהיגה מעל המהירות המותרת, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 4.4.2013, בסמוך לשעה 20:11, נהגה המבקשת במהירות 208 קמ"ש בכביש 6, בו המהירות המרבית המותרת הינה 110 קמ"ש.

2

3.        המבקשת הורשעה, על יסוד הודאתה, בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום, וביום 13.1.2016, לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים בנוגע לעונש, ניתן גזר הדין בעניינה. בפתח גזר הדין, התייחס בית המשפט לתעבורה למסוכנות הגבוהה שנשקפה מהמבקשת, שעה שנהגה במהירות גבוהה ביותר, ה"גובלת בטירוף הדעת". לצד הקולה, התחשב בית המשפט בעובדה שהמבקשת נעדרת עבר פלילי, ובנסיבות חייה כפי שעולות מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינה. בתסקיר פורט רקעה האישי והמשפחתי של המבקשת, ובין היתר נאמר כי היא אינה עובדת, ומגדלת את שני ילדיה במסירות, בהתבסס על קצבת מזונות מהמוסד לביטוח לאומי. עוד נאמר, כי המבקשת מצויה בקשר עקבי עם המחלקה לשירותים חברתיים באזור מגוריה, ועולה כי "היא מגלה חוזקות רבות מבחינת התגייסותה ושיתוף הפעולה, למען התפתחותה האישית-מקצועית". שירות המבחן המליץ, בהתחשב בהתרשמותו כי מעורבותה של המבקשת בפלילים הינה חריגה, להשית עליה ענישה חינוכית בדמות צו שירות לתועלת הציבור.

על בסיס שיקולים אלו, הטיל בית המשפט לתעבורה על המבקשת את העונשים הבאים: 21 ימי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות; פסילת רישיון נהיגה, למשך 6 חודשים, ללא ניכוי הפסילות שריצתה המבקשת עד כה בתיק זה; פסילה על תנאי של רישיון הנהיגה, לתקופה של 10 חודשים, למשך 3 שנים; 3 חודשי מאסר על תנאי, לבל תעבור המבקשת, בתוך 3 שנים ממועד גזר הדין, עבירה של נהיגה בזמן פסילה, או עבירה של נהיגה מעל המהירות המותרת; וכן קנס בסך של 1,000 ₪, או 10 ימי מאסר תמורתו.

4.        המבקשת ערערה על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, וערעורה נדחה, ביום 19.5.2016. בית המשפט המחוזי הדגיש, כי העונש שהושת על המבקשת אינו חורג מהסדר הטיעון בין הצדדים, במסגרתו עתרה התביעה לרף עליון של 60 ימי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, והוסיף כי "הנסיבות האישיות, היעדר הרשעות קודמות והתסקיר החיובי של שירות המבחן, נשקלו על ידי בימ"ש בעת גזירת הדין".

הבקשה לרשות ערעור

5.        ביום 19.6.2016, הוגשה בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשת רשות הערעור, נתבקש בית משפט זה "להתערב בעונשה של המבקשת", ולהמיר את עונש המאסר שהושת עליה ל"עונש חינוכי בדמות שירות לתועלת הציבור". וזאת, מהטעמים השונים המפורטים בבקשה, ובייחוד לאור נסיבותיה האישיות המיוחדות של המבקשת, כפי שעולות מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינה.

דיון והכרעה

3

6.        דין הבקשה להידחות. זאת שכן, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגייה ציבורית רחבת היקף, ואינה חורגת כהוא זה מעניינה הפרטי של המבקשת. כמו כן, אין מתעורר במסגרתה כל חשש מפני עיוות דין או אי-צדק (רע"פ 4097/16 מחמוד נ' מדינת ישראל (24.5.2016); רע"פ 2259/16 ‏חנוכייב נ' מדינת ישראל (2.5.2016); רע"פ 1948/16 אבו קטפיאן נ' מדינת ישראל (21.4.2016)). מטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות.

7.        עוד ראוי להזכיר, כי הבקשה דנן מופנית כנגד חומרת העונש שהושת על המבקשת, שעה שהלכה היא, כי טענות בדבר חומרת העונש אינן מקימות, כשלעצמן, עילה לרשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא באותם מקרים שבהם סטו הערכאות הקודמות, סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת והראויה, בנסיבות אותו עניין (רע"פ 3182/16 ליטן נ' מדינת ישראל (23.5.2016); רע"פ 2139/16 אברמס נ' מדינת ישראל (18.5.2016); רע"פ 3021/16 לוזובסקי נ' מדינת ישראל (19.4.2016)). סבורני, כי במקרה דנן לא רק שאין עסקינן בסטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת, אלא שבשים לב לחומרת העבירות ונסיבות ביצוען, העונש שהושת על המבקשת הינו עונש מקל, המבטא התחשבות רבה בכל השיקולים לקולה אשר נמנו בבקשה.

8.      אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

      ניתנה היום, ‏י"ז בסיון התשע"ו (‏23.6.2016).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16049140_I01.doc  יא