החלטה

1. ביום 5.2.2013 הובאה לעיוני בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הוגשה ביחד עם בקשת רשות הערעור שבכותרת. בהחלטתי בבקשה לעיכוב ביצוע ציינתי כי ספק אם ניתן להגיש בקשת רשות ערעור פורמאלית, ללא נימוקים. זאת שכן אין להסדר זה כל עיגון בחוק (בשונה מההליך הקבוע להגשת ערעור בזכות, בו ניתן, מכוח סעיף 203 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, להגיש ערעור פורמאלי ולאחר מכן להגיש את נימוקי הערעור). יחד עם זאת, מצאתי לנכון, נוכח נסיבות המקרה ולפנים משורת הדין, לעכב את ביצוע העונש עד להגשת נימוקים (וראו גם את החלטתי מיום 24.1.2013 בבקשה לעיכוב ביצוע העונש ברע"פ 633/13 חרחש נ' מדינת ישראל (14.2.2013)). זאת, נוכח עונש המאסר הקצר שהוטל על המבקש והעובדה שהבקשה הוגשה במועד הקבוע בחוק להגשת בקשת רשות ערעור.

2. חרף החלטתי האמורה, לא הגיש המבקש בקשה מתוקנת, הכוללת נימוקים. יצוין כי המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שניתן ביום 6.1.2013 חלף ביום 20.2.2013. משחלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור, ממילא אין המבקש יכול עוד להגיש את נימוקיו אלא אם תינתן לו ארכה להגשת הבקשה. בבקשה העומדת לפני אין לראות כ"בקשת רשות ערעור" שהוגשה על פי דין והיא למעשה ניסיון לעקוף את המועדים הקבועים בדין להגשת בקשות רשות ערעור. לכך, אין לתת יד. יובהר, כי משהוגשה בקשה מהסוג הנוכחי, שאינה עולה כדי בקשת רשות ערעור, ועימה מוגשת בקשה לעיכוב ביצוע, אין הכרח לקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע, שכן אף בקשה זו הוגשה שלא כדין.

3. נוכח האמור לעיל, משאין ההליך שלפניי הליך שניתן להגישו על פי הוראות הדין, הוא נמחק. החלטתי ביום 5.2.2013 מבוטלת.