החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 32813-04-12, כבודה סגן הנשיאה י' צבן והשופטים מ' מזרחי ו-ר' כרמל) מיום 4.7.2012.

המבקש הורשע ביום 29.12.2011 בבית משפט השלום בירושלים על פי הודאתו בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (מאות עבירות), הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות (מאות עבירות), שימוש במסמך מזוייף ונהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף (עשרות עבירות). בתמצית, על פי עובדות כתב האישום המתוקן בקיץ 2011 השיג המבקש יחד עם נוספים כרטיסי אשראי מזוייפים באמצעותם ביצעו מאות פעולות. בגזר דינו, עמד בית משפט השלום על חומרת העבירות, המצדיקה ענישה מחמירה, בפרט נוכח תפקידו המרכזי של המבקש בפרשה. יחד עם זאת, נוכח הסדר הטיעון בין הצדדים, גזר בית המשפט על המבקש את העונש המקסימאלי שהוסכם במסגרת הסדר הטיעון, הוא 30 חודשי מאסר בפועל, וכן שישה חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור עבירה נוספת על פי פרק יא' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ופסילת רישיון נהיגה על תנאי לתקופה של 12 חודשים.

המבקש ערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין לבית המשפט המחוזי. במסגרת זאת, ביקש לחזור בו מהודאתו, וטען כי לא הבין נכונה את הסדר הטיעון אליו הסכים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי בא כוחו של המבקש ייצגו נאמנה, והסביר לו את משמעות הסדר הטיעון. לעניין גזר הדין, קבע בית המשפט כי הוא אינו חורג מגבולות המקובל בגין עבירות מסוג זה, ומשכך אינו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.