4. הבקשה שלפניי, מתמקדת בטענה לפיה בית המשפט לתעבורה לא יישם כראוי את הוראות תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: תיקון 113), ועל כן יש מקום לקיים דיון בעניינו של המבקש ו"לקבוע מתחם ענישה הולם ועונש ראוי למבקש, תוך קביעה כי עונש המינימום אינו הרף התחתון שבמתחם".

5. הענקת רשות ערעור "בגלגול שלישי", שמורה למקרים מצומצמים. הבקשה שלפניי איננה עומדת באמות המידה שנקבעו לשם כך בפסיקתו של בית משפט זה, שכן היא איננה מעוררת סוגיה משפטית כבדת משקל או שאלה החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, ולא נגרם למבקש עיוות דין או חוסר צדק כלשהו (רע"פ 4224/14 ברונשטיין נ' מדינת ישראל (24.6.2014); רע"פ 4185/14 גולן נ' מדינת ישראל (22.6.2014); רע"פ 4081/14 אבדר נ' מדינת ישראל (19.6.2014)). לפיכך, דין הבקשה להידחות.

6. למעלה מן הצורך יובהר, כי גם לגופו של עניין, אין כל מקום לטענותיו של המבקש. כאמור, העונש שהושת על המבקש מהווה סטיה לקולה מעונש המינימום שנקבע בפקודת התעבורה, וזאת "לפנים משורת הדין". לאור זאת, מן הראוי לדחות על הסף טענות המופנות כלפי מידת העונש. לעניין יישומו של תיקון 113, הרי שגם כאשר גזר דין איננו מבטא באופן הראוי את הוראות התיקון, הדבר איננו מצדיק בהכרח את התערבותה של ערכאת הערעור (ע"פ 4815/13 מדינת ישראל נ' אלעוקבי, בפסקה 13 להחלטתי (1.1.2014). על אחת כמה וכמה, כאשר טענה מעין זו מועלית במסגרת בקשה לרשות ערעור (רע"פ 4239/14 שוויקי נ' מדינת ישראל (25.6.2014); רע"פ 938/14 עזאמי נ' מדינת ישראל (3.4.2014)). במקרה דנן, מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין כל הצדקה להורות על החזרת התיק לבית המשפט לתעבורה, כאמור לעיל (השוו, בהקשר זה, לרע"פ 5911/13 חסון נ' מדינת ישראל 8.9.2013)). בשולי הדברים אציין, כי לכאורה, טענתו של המבקש, לפיה אין מקום לחפיפה בין הרף התחתון של מתחם הענישה לבין עונש המינימום הקבוע בחוק, איננה מתיישבת עם האמור בע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 16 לפסק דינו של השופט ח' מלצר (4.12.2013).

7. לאור האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

ניתנה היום, ‏י"ז בתמוז התשע"ד (‏15.7.2014).