החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' טל) מתאריך 16.05.2013 ב-עפ"ג 2693-11-11, שבגדרה נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ע' קובו) מתאריך 01.05.2013 אשר דחתה את עתירתו של המבקש לפרוס לתשלומים קנס בסך 150,000 ש"ח, שהוטל עליו בהליך פלילי קודם.

2. מבלי להאריך בדברים אציין כי דין הבקשה להידחות. אבהיר:

הבקשה המקורית לבית משפט השלום - הורתו של הליך זה - היתה בבחינת הליך שאפשרות הגשתו לא עמדה כלל בפני המבקש בעת שהגיש אותה. את העניין ניתן למצות על ידי ציטוט דבריו של חברי, השופט י' עמית ב-רע"א 8994/11 חליל נ' מדינת ישראל (29.04.2012) (ההדגשות במקור - ח"מ):

"...שונה דינה של בקשה לביטול תוספת פיגורים מבקשה לפריסת תשלום החוב או דחייתו. בעוד שהראשונה מסורה בידי בית המשפט שגזר את דינו של המבקש, כאשר החלטתו ניתנת לערעור כהחלטה אחרת של אותו בית משפט בענין אזרחי, הרי שהאחרונה מסורה בידי המרכז לגביית קנסות (סעיף 5ב ל[חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק המרכז לגביית קנסות) - ח"מ]), כאשר הדרך היחידה להשיג עליה, לעת הזו, היא באמצעות הגשת עתירה לבג"ץ (וראו: בג"ץ 5087/11 שומינוב נ' המרכז לגביית קנסות (01.02.2012) (להלן: עניין שומינוב))."