1

1. המערער הורשע על פי הודאתו בחמישה אישומים של יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, הן על רכב והן על מתחם מגורים (במקרה אחד התלקח שולחן שסביבו ישבו שוטרים, ובמקרה אחר פגעו האבנים בשני קטינים שנפצעו עקב כך).

בגין מעשים אלה הורשע המערער בשורה של עבירות, ובין היתר בארבע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הצתה וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה – עבירות לפי סעיפים 329(2), 448 ו-332 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בעת ביצוע המעשים היה המערער קטין בן 15 וחצי עד 16 וחצי. בית משפט קמא, לאחר שסקר את השיקולים השונים הצריכים לעניין, השית עליו, בין היתר, מאסר בפועל של 40 חודשים החל מיום מעצרו.

2

על כך נסב הערעור שבפנינו, במסגרתו הדגיש בא-כוח המערער את גילו הצעיר של המערער בעת ביצוע המעשים.

2. העונש שהושת על המערער אכן אינו קל, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בקטין. עם זאת, נוכח ריבוי המקרים ונסיבות ביצוע העבירות, העונש אינו חורג מרף הענישה הנוהג (ראו, לדוגמה, ע"פ 4737/16 פלוני נ' מדינת ישראל (27.7.2016); ע"פ 2152/16 פלוני נ' מדינת ישראל (20.6.2016); ע"פ 751/16 פלוני נ' מדינת ישראל (21.4.2016)). לכך יש להוסיף, כי למרבה הצער לא ניתן להצביע על אופק שיקומי בשל סירובו של המערער והוריו לשתף פעולה עם שרות המבחן, ואציין כי מהתסקיר המעודכן שהונח בפנינו עולה כי המערער סירב להיפגש עם קצין המבחן. אף לא למותר לציין כי ביני לביני הורשע המערער בתיק נוסף, בגין עבירת גניבה שביצע עוד לפני האירועים מושא כתב האישום שבפנינו.

לאור כל אלה, לא מצאנו להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא והערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ח בתמוז התשע"ו (‏3.8.2016).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15086030_E03.doc עכב