1

1. המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בדעת רוב (כב' השופט הבכיר א' ואגו והשופט א' חזק) ב-5 עבירות של מעשה סדום, במספר רב של עבירות של מעשים מגונים ובכמה עבירות של מעשה מגונה בפומבי. את כולן עשה המבקש בשנים 2009–2014 בבת של בת זוגו אז. דעת המיעוט (השופט א' אינפלד) מצאה ספק סביר באשמתו של המבקש הציעה לזכות אותו. על המבקש נגזרו עונש מאסר בן 8.5 שנות מאסר בפועל, עונש מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. המבקש ערער על הרשעתו ועל העונש. בשלב זה טרם הוגשו נימוקי הערעור.

2

2. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור. המבקש מבסס את עיקר טיעוניו על דעת המיעוט המזכה. הוא מזכיר כי חלים עליו עדיין תנאים מגבילים, ובהם מעצר בית מלא ואיסור יציאה מהארץ. המשיבה מצידה מציינת כי במהלך ההליך בעניינו של המבקש התרחשה הפרה של תנאי המעצר בשנת 2016. היא מוסיפה כי בעניינו של המבקש יש חשש להימלטות מן הדין בשל שני טעמים: חומרת העונש; למבקש בת זוג ובן צעיר בארצות הברית. אשר לסיכויי הערעור, היא טוענת כי גם בהינתן דעת המיעוט ואפיוניה סיכויי הערעור אינם גבוהים.

3. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, החלטתי לקבל את הבקשה בעיקרה. קיומה של דעת מיעוט מזכה הוא שיקול לעניין עיכוב ביצוע העונש. גם אם אינו שיקול מכריע, יש לתת לו משקל לצד שיקולים רלוונטיים נוספים (ראו והשוו ע"פ 2965/18 פלוני נ' מדינת ישראל (22.4.2018); ע"פ 3399/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (12.5.2011); ע"פ 9399/09 ארלקי נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (29.11.2009)).

4. בלי להכריע בשאלת סיכויי הערעור, מצאתי כי במקרה זה ראוי כי השאלה שהייתה במחלוקת בין שופטי ההרכב באשר לקיומו של ספק סביר תתברר קודם שהמבקש יחל לשאת את עונשו מאחורי סורג ובריח. זאת בשים לב לעובדה שהמבקש היה בחלופת מעצר עד למתן הכרעת הדין ולהעדרו של עבר פלילי ממשי. עם זאת, כדי להפחית את החשש להימלטות מן הדין מצאתי להוסיף לתנאי השחרור שהמבקש נתון בהם כעת, פיקוח אלקטרוני.

5. גזר הדין יעוכב אפוא עד למתן פסק דין בערעור. תנאי השחרור שקבע בית המשפט המחוזי לאחר הכרעת הדין יוסיפו לעמוד בעינם וייווסף להם פיקוח אלקטרוני. בית המשפט המחוזי הנכבד ייתן את ההנחיות הנדרשות לעניין זה על פי דין.

           ניתנה היום, ‏י"ג בחשון התשע"ט (‏22.10.2018).

_________________________

  18073070_M02.doc  מג