1

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א. המבקש נדון על ידי בית המשפט המחוזי לעונש מאסר בפועל לתקופה של שנים-עשר חודשים, שישה חודשי מאסר על תנאי ותשלום קנס בסך של 50,000 ₪. על גזר דין זה הוגש ערעור הן מטעם המשיבה והן על ידי המבקש. שני הערעורים נדחו ביום 6.4.16, ונקבע כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 15.5.16.

ב. ביום 1.5.16 הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסרו של המבקש ב-60 יום. הבקשה נסמכת על כך שהמבקש הגיש בקשת חנינה לנשיא המדינה, והוא מבקש לאפשר את מיצוי הליך בחינתה. לחלופין, מתבקשת דחיה כדי לאפשר למבקש למצוא מנהל לעסקיו, טרם כניסתו למאסר.

ג. המשיבה בתגובתה מתנגדת לעיכוב הביצוע, בנימוק שהמבקש אינו עוד בחזקת חף מפשע, ובנסיבות אלה השיקולים לעיכוב ביצועו של עונש המאסר משתנים, ונקודת האיזון נוטה בבירור לטובת האינטרס הציבורי שבאכיפה מיידית. כן טוענת המשיבה, כי המבקש מיצה את זכותו לערער על פסק הדין, וכי ביצוע עונשו עוכב בעשרה חודשים ממתן גזר הדין על ידי בית המשפט המחוזי, שניתן ביום 15.7.15. לטענתה, עיכוב ביצוע נוסף פוגע בצורה קשה באינטרס הציבורי ובהיבט ההרתעתי של העונש.

2

ד. לאחר עיון אין בידינו להיעתר לבקשה. לא אחת צוין כי בקשת חנינה אינה ככלל עילה לעיכוב ביצוע, בדומה לבקשה למשפט חוזר. לדוגמה, כך נאמר במ"ח 4875/15 אחמד אבו הלאל נ' מדינת ישראל פסקה ד' (2015), "והטעם לכך ברור: פסק הדין הוא חלוט, מדיניות שיפוטית ראויה דוגלת בביצוע פסקי דין". לעניין חנינה אוסיף, כי "אין מלכות נוגעת בחברתה", והליך החנינה הוא "חוץ-שיפוטי", נתון לסמכות הנשיא, והוא מופרד מן ההליך הפלילי כשלעצמו.

ה. על המבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 15.5.16, כנקבע.

ניתנה היום, ‏כ"ו בניסן התשע"ו (‏4.5.2016).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15063210_T19.doc רח