1. הערעור שלפנינו נסב על גזר דינו של בית המשפט קמא, שבגדרו הושת על המערער, בין היתר, עונש מאסר של 7.5 שנות מאסר בגין מעשה אינוס שביצע בקטין בן 11, בנו של חברו. לאחר שביצע את זממו, איים המערער על הקטין כי אם יספר את אשר אירע, הוא ירצח אותו ואת אביו. בגין מעשים אלה הורשע המערער במעשה סדום בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1)+(3) ובנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)ובאיומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק.

נציין כי המערער הכחיש את המיוחס לו והכרעת הדין ניתנה לאחר שהליך שמיעת הראיות מוצה עד תומו.

2. טוב היה לערעור זה משלא הוגש.

מצבו הרפואי של המערער לא נעלם מעיננו, אך בנסיבות המעשה האכזרי, כפי שעולה מהכרעת הדין, ובהינתן הנזק הקשה שנגרם למתלונן, כפי שמשתקף בתסקיר נפגע העבירה, העונש שהושת על המערער חורג באופן מובהק לקולה ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מין כלפי קטינים, וראוי כי, ככלל, הערכאות הדיוניות ינהגו על פי מדיניות זו וינקטו בחומרה כלפי עבירות מין חמורות כגון דא. דומה, כי אם היה מוגש ערעור על ידי המדינה, היינו מקבלים את הערעור ומעמידים את עונשו של המערער על מספר דו-ספרתי. משכך, בוודאי שלא היה מקום לערעורו של המערער.

3. סוף דבר, שהערעור נדחה.

ניתןהיום, ‏כ' באדרהתשפ"ג (‏13.3.2023).

_________________________

22060740_E02.docx סח

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,