1

השופט א' שהם:

2

1. במסגרת פסק דין חלקי זה יידון ערעורו של בסאם אבו חרב (להלן: המערער), שהיה הנאשם 13 בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד 16 נאשמים. הנאשם העיקרי בכתב אישום זה הוא איתן חייא (להלן: הנאשם 1), שלו יוחסו עבירות על חוק איסור הלבנת הון, סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע, תקיפה בנסיבות מחמירות, היזק בחומר נפיץ תוך סיכון חיי אדם בצוותא, וכיוצא באלה עבירות. בין היתר, נטען, במסגרת האישום השישי, כי הנאשם 1 ביחד עם חמישה נאשמים נוספים, סחט באיומים שני מתלוננים, ש.ח. ו-י.ת., (שהפכו לימים לעדי מדינה), תוך דרישה כי יעבירו לרשותו נכסים שהיו בבעלותם. נטען בגדרי האישום השישי, כי "בשל החשש הכבד לחייהם ולחיי בני משפחותיהם, ביום 11.2.2014, נמלטו י.ת, ש.ח ומשפחתו מישראל".

2. האישום העשירי קשור לאישום השישי, והוא מכוון כלפי הנאשמים 9 עד 13, והמערער בתוכם. על פי הנטען, איתרו הנאשמים 9 ו-10 את רכבו של י.ת. מסוג "אינפינטי", כשהוא חונה בחניון בנתב"ג, לאחר ש-י.ת. עזב את הארץ. השניים פרצו לביתו של י.ת. ונטלו את מפתחות הרכב, ובאמצעותם הוציאו את הרכב ממקום חנייתו. לאחר מכן, הועבר הרכב לידי הנאשמים 11 ו-12, ומהם הוא הועבר, ביום 3.3.2014, לידי אדם שזהותו אינה ידועה (להלן: האחר). בסיפא של האישום העשירי מאוזכר המערער כמי שקיבל את חלקי הרכב מהאחר, לאחר שהלה פרק את הרכב. נטען בכתב האישום, כי "לאחר קבלתו מהאחר, הסתיר נאשם 13 (המערער) את הרכב במקום עבודתו בסמוך לכפר אעבלין".

בגין כך, הורשע המערער, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירה של קבלת חלקי רכב גנובים, לפי סעיף 413 י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

3. ביום 25.2.2016, נגזר דינו של המערער, ביחד עם יתר הנאשמים שהורשעו על ידי בית משפט קמא. בית משפט קמא קבע, כי חלקו של המערער אינו קטן, למרות שהלה הורשע "רק בקבלת חלקי רכב גנובים". נאמר בגזר הדין, כי המערער שתק בחקירתו וגם נמנע מלהעיד בבית המשפט, ועל כן הוא לא שפך אור על נסיבות ביצוע העבירה. מכאן ניתן ללמוד, לגישתו של בית משפט קמא, כי המערער "ידע היטב איזה רכב הוא מקבל ומה הסיבה שהרכב המפורק נמסר לו כדי להסתירו". בנסיבות אלה, סבר בית משפט קמא, כי אין לראות במערער כ"עבריין רכוש 'רגיל', אלא כמי שקשור למכלול הפרשה של דרישת הכספים מעדי המדינה".

4. לאחר זאת, קבע בית משפט קמא, מתחם ענישה בעניינו של המערער, הנע בין 6 ל-12 חודשי מאסר, והשית עליו 7 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בנוסף ל-9 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור בתוך 3 שנים עבירת רכוש מסוג פשע.

יצוין, כי ביום 7.4.2016, הורה חברי, השופט מ' מזוז, על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המערער, וזאת בהסכמת המשיבה.

3

5. הערעור שלפנינו מכוון אך ורק כלפי חומרת עונש המאסר, ובמסגרתו נטען, כי לא היה מקום להשית על המערער עונש מאסר לריצוי בפועל. לטענת עו"ד ויסאם עראף, בא כוחו של המערער, בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לעברו הנקי של המערער ולהיותו אדם "נורמטיבי לחלוטין", שהוא בעל חברה המעסיקה 22 עובדים. יצוין, כי הטענה המרכזית בערעור היא שלא היה מקום לכרוך את המערער עם המעשים הפליליים החמורים המתוארים בכתב האישום, ולטענת המערער נגרם לו עוול בכך שהוא נתפס כמי שקשור "למכלול הפרשה של דרישת הכסף מעד המדינה". עוד נטען, כי הנאשמים 9 ו-10, שהם הנאשמים העיקריים במסגרת האישום העשירי, נדונו לעונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, דבר הפוגע בעקרון אחידות הענישה. לאור האמור, התבקשנו לקבל את הערעור ולהקל בעונשו של המערער, באופן שתקופת המאסר תרוצה בדרך של עבודות שירות.

6. לאחר הדיון בערעור, החלטנו להפנות את המערער אל הממונַה על עבודות השירות, על מנת שתחווה דעתה "בדבר האפשרות שהמערער ירצה עונש מאסר עד שישה חודשים במסגרת עבודות שירות". בחוות הדעת שהוגשה לנו, ביום 5.7.2017, נאמר כי המערער נמצא מתאים לביצוע עבודות שירות בעיריית טמרה.

7. לאחר ששקלנו את כלל הנסיבות, החלטנו לקבל את הערעור באופן שעל המערער יוטלו 6 חודשי מאסר, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, כאמור בחוות דעת הממונַה. הטעם העיקרי לקבלת הערעור נעוץ בכך שלא שוכנענו כי היה מקום לקשור בין המערער לבין יתר הפרשיות החמורות שתוארו בכתב האישום, בדגש על האמור באישום השישי. בנוסף, לא ראינו הצדקה להטלת עונש חמור יותר על המערער לעומת הנאשמים 9 ו-10, שלכל הדעות מעשיהם היו חמורים יותר משלו. עונש המאסר המותנה שהושת על המערער יעמוד בעינו.

8. המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות, ביום 21.12.2017 עד השעה 09:00, ביחידת עבודות שירות, מפקדת מחוז צפון, יח' עבודות שירות, רחוב הציונות 14, טבריה.

ניתן היום, ‏י"ב בכסלו התשע"ח (‏30.11.2017).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16028320_I15.doc יא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,