פסק דין

המערער קיבל דו"ח ברירת משפט על נהיגה באור אדום ברמזור על עבירה שביצע, לא עשה דבר עם הדבר, לא שילם את הקנס, גם לא פנה למשטרה בבקשה להישפט. לראשונה פנה לבית המשפט רק ביום 14.08.13, כחמישה חודשים לאחר המועד הרלוונטי בבקשה להארכת מועד להישפט.

בית משפט לתעבורה [כב' הש' גרטי] דחה את בקשתו בהחלטה מנומקת, תוך שהוא נסמך על העובדה שאֵל המערער נשלח דואר רשום, את מספרו הוא מציין. כן הוא מציין את התאריכים של משלוח הדואר והתאריך של חזרת הדואר תוך ציון "לא נדרש".

כאמור, חמישה חודשים לערך אחר כך פנה המערער לבית משפט קמא בבקשה להארכת המועד. בית משפט קמא, תוך שהוא נסמך כדין על הוראות סעיף 230 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982, וסעיף 229(ח2) לחוק, דחה את בקשתו.

לא מצאתי כי נפלה טעות תחת ידו של בית משפט קמא ולכן דינו של הערעור להידחות.

ב"כ המערער מציג לבית המשפט אישור מסירה לגבי הזמנה שנשלחה למערער, שחזרה בציון "לא נדרש", כאשר היא נושאת את אותו מספר דואר רשום, אך אין עליה חתימה ואין עליה את התאריכים שאליהם מתייחס בית משפט קמא.

בית משפט קמא, בדקתי את הדבר, לא נסמך על תגובת המשטרה, אלא על דבר אחר שהיה מונח בפניו, ולכן, אינני יכול להטיל ספק בעובדות שציין בית משפט קמא, אין גם מקום לעשות כן ולכן, כאמור, לא מצאתי להתערב בהחלטה שניתנה שם.

הערעור נדחה.