פסק דין

בפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט לתעבורה בת"א-יפו [כב' ס' הנשיאה, השופט י. ויטלסון], אשר בעקבות הסדר טיעון בין ב"כ המערער לבין המדינה, גזר למערער ארבעה חודשי מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, מאסר מותנה, פסילה למשך שלוש שנים, פסילה על תנאי וקנס.

הערעור הוא על העובדה שבית משפט קמא הורה שהמערער יבצע ארבעה חודשים מאסר מאחורי סורג ובריח ולא בעבודות שירות.

עסקינן במקרה שבו, כאמור, המדינה והמערער, באמצעות בא-כוחו, הגיעו להסדר. על-פיו, יוטלו על המערער ארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, אם הממונה על עבודות השירות ימצא את המערער מתאים לבצען.

הממונה על עבודות השירות קבע בחוות דעתו ואחר כך גם באמצעות נציגתו בעדותו בבית המשפט אליו הוזמן לפי בקשתו של ב"כ המערער, שמדובר במי שאין הממונה סובר שהוא מתאים לביצוע עבודות שירות, וזאת מחמת העובדה שבעבר נכשל פעמיים בביצוע עבודות השירות - פעם אחת הומרו עבודות השירות למאסר מאחורי סורג ובריח, ופעם שניה משהוטלו על המערער שישה חודשי עבודות שירות, השכיל לסיימן לאחר תשעה חודשים. בנוסף, גם ההליכים לקראת קבלת חוות דעת הממונה בתיק הנוכחי התארכו מעל ומעבר בשל שיתוף הפעולה המוגבל של המערער עם הממונה ועם הזמנותיו.

זאת יש להזכיר. היום הדין, לאחר תיקון חוק העונשין, הוא שעל-פי סעיף 51ב'(ב1)(2)(ה), רשאי הממונה על עבודות השירות בהחלטתו ובהמלצתו, האם אדם ירצה עבודות שירות, להביא בחשבון "הערכות שניתנו בעבר לעניין אופן הביצוע של עבודות שירות קודמות על-ידי הנאשם". כך בדיוק עשה הממונה במקרה זה והמליץ, על-פי סמכותו, כפי שהמליץ.