פסק דין

ערעור על גזר דינו של בימ"ש לתעבורה בתל אביב יפו (כב' השופט ע' נהרי), כאשר הרשיע את המערער על פי הודאתו, שאמנם באה לאחר חזרה מכפירה, כי גרם באשמתו לתאונת דרכים כאשר פגע ביום 17/7/09 בהולכת רגל, בחורה אשר עברה על מעבר החצייה וגרם לה בנהיגתו לנזקים של ממש, שברים בארובת העין.

בימ"ש קמא, לאחר שבחן את מתחם העונש ההולם ואת נסיבותיו של המערער, החיוביות יש לומר, ואת תרומתו החברתית ויתר השיקולים הנדרשים, הטיל עליו פסילה בפועל למשך 11 חודשים, קנס, פיצוי בשיעור 2,500 ₪ למתלוננת ופסילה מותנית. הערעור הינו על העונש ועל הפיצוי.

ראשית, יש לומר, ששאלת הפיצוי לא ניתן לדון בה, ולו בשל כך שב"כ המערער לא צירף את מי שזכתה לפיצוי, הגב' אמלי מולו, הנפגעת, כמשיבה לערעור ולכן הערעור בנקודה זו נדחה.

לעניין יתר רכיבי הענישה, ובעיקר עונש הפסילה בפועל, אכן מדובר בעונש קשה, עונש פסילה ממושך, אך לא ניתן לומר לגביו שהוא עונש הסוטה ממתחם הענישה הראוי. אי אפשר לומר שבימ"ש קמא טעה טעות קיצונית בגזירת הדין, כאשר מדובר בתאונה שנגרמה במעבר חצייה, כאשר תוצאותיה בנסיבות חמורות מאוד, שברים שנגרמו לקורבן.

אכן, מדובר במערער עתיר זכויות, אדם חיובי לכל הדעות, גם הרשעותיו התעבורתיות בשנים האחרונות אינן מלמדות על התנהגות פושעת בכביש, אך כאמור, העונש שהוטל ע"י בימ"ש קמא ראוי ולכן לא אוכל להתערב בו.

הערעור נדחה.