המערער הגיע מיוזמתו לטיפול במרפאת "נס" בנתניה, מרפאה המוכרת ע"י משרד הבריאות ומספקת למכורים טיפול תרופתי מתמשך באמצעות סבוטקס. המערער שהה בטיפול מיום 26.4.2013 ועד אוגוסט 2013, הגיע פעם בחודש למרפאה לצורך קבלת מרשם לסבוטקס, יצר קשר מצומצם עם אנשי הצוות וביטא חוסר רצון לקבלת טיפול שיחתי. מחודש אוגוסט החל מיוזמתו להגיע למרפאה בתדירות גבוהה של פעמיים בשבוע, למתן בדיקת שתן ושיחה עם פסיכולוג המרפאה.

להערכת גורמי הטיפול הן אצל קצין מבחן והן במרפאת "נס", תחליף הסם מסייע למערער להימנע משימוש בסמי רחוב ובאלכוהול, והמוטיבציה שגברה נעוצה בחשש ממאסר בפועל בעקבות ההליכים המשפטיים הנוכחיים.

בסופו של יום, קצין מבחן מגלה ספקנות באשר למסוגלות המערער לשקם את חייו ולהימנע משימוש בסמי רחוב לאורך זמן. המערער עומד בסירובו להשתלב בתהליך טיפול אינטנסיבי, קיים סיכון לחזרה לשימוש בסמים והתנהגות בעייתית דומה בעתיד כפי שהייתה בעבר.

אין כל המלצה טיפולית בעניינו של המערער.

ניתן לראות כי בית משפט הלך לקראת מערער זה ודחה סיום עניינו כשניתנת למערערת הזדמנות לקבל טיפול גמילה, לעבור טיפול מקיף ומשמעותי, אך ככל הנראה למערער אין את הכוחות לעבור טיפול גמילה באמת ולהשתחרר מאלכוהול וסמים ולשנות דרכיו.

עיון בגזר הדין מלמד, בעת ביצוע העבירות, כי בגופו של המערער היה 700 אחוז אלכוהול בליטר אוויר נשוף, כמות בלתי נתפסת. המערער איבד השליטה על הרכב, התנגש בעמוד תאורה, נחבל בגופו, גרם נזק לרכוש.

בית משפט קמא היה ער לעקרונות תיקון 113 לחוק העונשין, היה ער לפטירת אמו של המערער, היה ער למסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמערער ומצא להעדיף האינטרס הציבורי, ובצדק, על פני האינטרס הפרטי.

היום במעבר הזמן של למעלה משנה מאז מתן גזר הדין והעדר השינוי בדרכיו של המערער לעניין יציאתו ממעגל הסמים והאלכוהול, אני מוצאת את גזר הדין של בית משפ קמא כצודק, נכון וראוי.

הערעור נדחה.

המערער יתייצב ביום 20.10.13 בבית משפט מחוזי מרכז עד לשעה 10:00.

ניתן היום, כ' בחשון תשע"ד, 6 באוקטובר 2013, במעמד המערער ובאי-כוח הצדדים.