על כך כאמור מלינה המדינה. המדינה מפנה להתנהגותו של המשיב כמפורט לעיל, לצורך במתן ביטוי לערך המוגן של שמירה על בטחון הציבור, גם במגרשי הספורט ואולי במיוחד מגרשי הספורט.

עוד מפנה המדינה לסעיף 19 להוראות החוק איסור אלימות בספורט. מכח סעיף זה קיימת חובה מנדטורית על בית המשפט להרחיק מי שהורשע בעבירה הקשורה לספורט, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת מנימוקים מיוחדים, כך לא נעשה במקרה הנוכחי, בית המשפט כלל לא התייחס לסעיף זה, ומן הראוי להרחיק את המשיב ממשחקי הספורט.

המשיב בטיעונו הפנה את תשומת ליבו, לשבר שחל בחייו עקב הארועים המפורטים בכתב האישום, הוא היה במעצר ולאחר המעצר מאחורי סורג ובריח היה גם במעצר בית. מאז שיקם את חייו והוא מנהל חיים נורמטיביים, המשיב אמר כי מאז גם ביקר מספר פעמים במגרשי ספורט ולא התעוררה שום בעיה בקשר עם ביקורים אלה.

נראה לנו כי יש ממש בערעור המדינה ומן הראוי להרחיק את המשיב ממגרשי הספורט ולא להסתפק רק בתקופה שבה היה מורחק ממילא עקב שהייתו במעצר, בין אם מעצר מאחורי סורג ובריח ובין אם מעצר בית.

התופעה של אלימות במגרשי ספורט, היא תופעה שנכתב עליה רבות, מדובר עליה רבות ולרוע המזל כנראה שבאלה לא היה די כדי למגר אותה.

אין יום כמעט שבו לא שומעים על אלימות במגרש ספורט זה או אחר. התביעה הפנתה אותנו לאמור בערעור פלילי 5972/12 פינטו נ' מ"י, שם נאמר כי תופעת האלימות בקרב אוהדי ספורט ... מתפשטת כאש בשדה קוצים ואין לנו אלא לאמץ את הדברים במלואם. בתי המשפט אמורים לתרום את תרומתם במלחמה בתופעה מכוערת ובלתי נסבלת זו. ראויים השחקנים, ראויים האוהדים וראוי כל עם ישראל שמשחק ספורט יהיה משחק ספורט ולא מופע אלימות בין אם אלימות מילולית ובין אלימות פיזית.

במקרה הנוכחי, המשיב לו זו בלבד שהשבית את הנאתם של כל הצופים במגרש הספורט באותו יום, שלא לדבר על השחקנים, אלא שתקף בצורה ברוטלית, הן פיזית והן מילולית את כל מי שניסה לעצור אותו, החל בשוטרים במקום, עבור לשוטרים מאוחר יותר וכלה באותו מאבטח שלרוע מזלו ניסה לסייע ביד השוטרים.

צודקת התביעה כאשר מפנה אותנו לכך שבית משפט קמא לא התייחס להוראות סעיף 19 לחוק איסור אלימות בספורט וקבע מה שקבע.

סעיף 19 אומר בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים "הורשע אדם בעבירה הקשורה לספורט, יתן בית המשפט צו להרחקתו", זוהי ההוראה המנדטורית, החריג הוא הימנעות מהרחקה.

במקרה הנוכחי, לא שוכנענו כי קיימים נימוקים מיוחדים להמנעות כזו, ובית המשפט גם לא ציין אותם.

העובדה שהמשיב שהה במעצר היתה צריכה להשתקף באורך התקופה אולם לא בהימנעות טוטאלית מהרחקתו ממגרשי הספורט.

אנו מקבלים את ערעור המדינה, ובהיותינו ערכאת ערעור שאיננה ממצה את הענישה עם המשיבים

ואנו מרחיקים את המשיב משהות במגרשי ספורט במשך שנתיים, כאשר מתוך תקופה זו תנוכה התקופה שהיה מאחורי סורג ובריח (מיום 4.11.14 עד תאריך 7.12.15).

יתר רכיבי גזר הדין ישארו בעינם.

ניתן והודע היום כ"ו תמוז תשע"ה, 13/07/2015 במעמד הנוכחים.