פסק דין

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 60500-01-14 ואחרים (בית משפט השלום בכ"ס) בעבירות רכוש, הסעת שב"ח, נהיגה ללא רישיון, גניבה מרכב, החזקת כלי פריצה, הפרת הוראה חוקית והסגת גבול ונידון לתקופת מאסר כוללת, על פי הסדר טיעון שנרקם בין הצדדים ואושר על ידי בית משפט קמא, ל-54 חודשי מאסר בפועל ולמאסר על תנאי כמפורט בגזר הדין נושא הערעור.

כמו כן חויב המערער לפצות כל אחד מבעלי הרכוש הגנוב בסכומים המפורטים בסיפת גזר הדין, כאשר הסכום המשמעותי הוא לפיצוי של בעלי דירה שנפרצה על ידי המערער ושנגנב ממנה רכוש כמפורט באישומים נושא ת"פ 23567-11-15 (בית משפט השלום בכ"ס).

כמו כן נפסל המערער מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 18 חודש משחרורו ממאסר, לרבות הפעלת פסילה מותנית למשך 6 חודשים שהופעלה על ידי בית משפט קמא.

הערעור מכוון כלפי חיובו של המערער לפצות את המתלוננים וכלפי עונש הפסילה בפועל שהוטל עליו על ידי בית משפט קמא, שלא היו חלק מהסדר הטיעון.

לא זו בלבד שהמערער לא צירף את המתלוננים כמשיבים בערעור, הרי מבירור שערכה המשיבה אצל המתלוננים, לבקשת בית המשפט, התברר שהם לא מוכנים לוותר על הפיצוי שנפסק לזכותם, והדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, במכתבו של בעל הדירה שנפרצה נושא ת"פ 23567-11-15 (בית משפט השלום בכ"ס) שנשלח לבית המשפט לצורך הדיון בערעור, ככל שהוא נוגע לעניין הפיצויים שנפסקו לטובתו.