הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי הכלל הוא שמי שמבצע עבירה יורשע בביצועה והימנעות מהרשעה תתאפשר בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: ראשית על עצם ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו ובעתידו של הנאשם, ושנית, סוג ההרשעה המיוחסת לנאשם מאפשרת להימנע מנסיבות המקרה מהרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים (ראה, בין השאר, החלטת כב' השופט שוהם ברע"פ 1439/13 קשת נ' מדינת ישראל, סעיף 9 להחלטה).

עיון בהחלטת ביהמ"ש קמא בכל הנוגע להרשעת המערער מעלה כי הוא בחן נכונה את שני התנאים הנדרשים להליך של אי הרשעה.

ביהמ"ש קמא לא התעלם מעברו הנקי של המערער, מהיותו לומד רוקחות בירדן, מהודאתו של המערער ומהמלצת שירות המבחן אך קבע, בצדק, כי אין בכל אלה כדי להאפיל על התנהגותו של המערער אשר למען בצע כסף סייע למכירת חשיש בשני מועדים לסוכן משטרתי תמורת 1,300 ₪.

ביהמ"ש קמא עמד על כך שמדובר בבגיר שביצע את עבירותיו מתוך שיקול דעת מוטעה אך עדיין היו בפניו אפשרויות אחרות כדי לממן את המשך לימודיו.

ביהמ"ש קמא אף קבע, ובצדק, כי אין בהרשעתו של המערער משום פגיעה חמורה בעתידו המקצועי, גם אם ההרשעה תפגע במקצוע שאותו מבקש המערער לרכוש לעצמו, אך קבע כי קשה לומר שפגיעה זו אינה מתבקשת נוכח מעשי המערער נושא הרשעתו.

כך במיוחד לאור קביעת ביהמ"ש העליון ברע"פ 654/13 אבו באכר נ' מדינת ישראל, לפיה סעיף 56 לפקודת הרוקחים לא מחייב נקיטת סנקציה כנגד מי שהורשע בביצוע עבירה פלילית אלא שר הבריאות מוסמך להפעיל את שיקול דעתו בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטי וחומרתו.

יש בכל האמור לעיל כדי להצדיק את קביעת ביהמ"ש קמא שלא לבטל את הרשעתו של המערער, והעונשים שהטיל עליו בהתאם להמלצת שירות המבחן, דהיינו, 200 שעות של"צ ומאסר על תנאי, משמשים נכונה את כל השיקולים לקולא ולחומרה שביהמ"ש קמא שקל בעניין נושא הערעור.

אני דוחה את הערעור.

הפקדון שהפקיד המערער בתיק עמ"ת 36126-03-13 (בימ"ש מחוזי מרכז-לוד) יוחזר למערער.

ניתן והודע היום כ"ג אדר תשע"ד, 23/02/2014 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.