ב"כ המערער מפנה לתסקיר המבחן ממנו עולים ממצאים חיוביים לגבי המערער ובו מתואר הנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מהרשעתו.

ב"כ המשיבה מתנגדת לביטול הרשעתו של המערער וטוענת כי כאשר מדובר בעבירה של הסעת שב"חים ההליך הראוי הוא הליך של הרשעה ובית משפט קמא התחשב במידה הראויה בכל נתוניו של המערער בעונשים שהטיל עליו.

לטענת ב"כ המשיבה, לא הוכיח המערער בפני בית משפט קמא ובפנינו את הנזק שייגרם לפרנסתו ולהכשרתו אם תיוותר הרשעתו על כנה שכן מדובר בעיסוקים שאין חובה שלא לאפשר למערער לעסוק בהם אלא העניין נתון לסמכות הרשות שמוציאה רישיונות לעסוק בעיסוקים אלה, כמו רשות הרישוי.

עיון בגזר הדין של בית משפט קמא מעלה כי הוא התחשב, ובצדק, בחומרת התנהגותו של המערער נושא הרשעתו, שכן גם אם מדובר בהסעת שב"חים בתוך תחומי מדינת ישראל, הרי המערער הסיע מי שלא עברו את בדיקת גורמי הביטחון וגרם לסיכון תושבי ישראל בהנחה שזו הייתה כוונתם של אותם שב"חים.

בית משפט קמא לא התעלם מטענות המערער באשר לנזק לפרנסתו הצפוי כתוצאה מהרשעתו ובאשר לרצונו של המערער להתקדם בעיסוקו כמורה נהיגה, הרי קבע בית משפט קמא, ובצדק, כי המערער יוכל להמשיך ולהתפרנס כמורה נהיגה על רכב פרטי באמצעות הרישיון שמצוי ברשותו ובאם ירצה להרחיב את תחום עיסוקו זה, יהיה הדבר נתון לשיקול דעתה של הרשות המסמיכה.

בית משפט קמא לא התעלם גם מרצונו של המערער לעסוק בעבודה סוציאלית, הגם שבמועד מתן גזר הדין לא היה בפניו אישור על קבלת המערער לעבודה בתחום זה, אך גם העיסוק בתחום איננו נשלל מיניה וביה בגלל הרשעה אלא הדבר נתון להחלטת הרשות המסמיכה.

צדק בית משפט קמא כאשר קבע כי עצם הרשעתו של המערער, בהתחשב בכל הנתונים המקלים שהובאו בתסקיר שירות המבחן ובטיעוני בא כוחו בפניו ובפנינו, לא תגרום ליחס בלתי סביר בין הנזק שצפוי למערער כתוצאה מהרשעתו לבין חומרת התנהגותו כאשר הסיע שני שב"חים.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

ניתן והודע היום ז' שבט תשע"ח, 23/01/2018 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.