המערער עשה שימוש בפרטים, במסמכים ובחותמות, בכוונה להסיר במרמה שעבודים מכלי רכב ולמכור במרמה מקרקעין, הכול תוך הצגת מצג כוזב בפני בעלי המקרקעין, קוני המקרקעין וכלי הרכב, בפני תאגידים בנקאיים, רשם המשכונות, לשכות רישום המקרקעין, אגף המיסוי, לשכות הוצל"פ ולשכות רישוי במשרד התחבורה.

את מעשי המרמה הנ"ל, ביצע המערער תוך שימוש בשמו ועיסוקו כעורך דין, לעיתים תוך שימוש בשמם של ארבעה עורכי דין אחרים, ללא ידיעתם וללא הסכמתם, תוך זיוף מסמכים כביכול מטעמם.

בנוסף, צירף המערער כתב אישום נוסף, ת"פ 2341/07, שעניינו גם כן בעבירות זיוף ומרמה בנסיבות מחמירות, נסיבות הדומות לאלו שפורטו בתשעה עשר האישומים שיוחסו לו בכתב האישום בו הודה.

טענות המערער, כפי שנטענו ע"י בא כוחו, פורטו בהרחבה בהודעת הערעור מטעמו ובפרוטוקול הדיון שבפנינו. לא נחזור עליהן בפירוט. בתמצית, עיקר טענותיו של המערער הן כי בית משפט קמא לא הביא לידי ביטוי את הודאתו של המערער, את חלוף הזמן מעת שבוצעו חלק מהעבירות בהן הורשע המערער וכן את נסיבותיו האישיות.

המשיבה/מאשימה מבקשת לדחות את הערעור. נימוקיה פורטו בפרוטוקול הדיון בפנינו.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים החלטנו לדחות את הערעור.

ההלכה היא שערכאת ערעור, הבוחנת את סבירות העונש שהטילה הערכאה הדיונית, לא תתערב אלא במקרים חריגים שבהם נמצא כי נפלה טעות מהותית בגזר הדין או כאשר העונש שנגזר סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה הראויה [ע"פ 5316/13 מסאלחה נ' מדינת ישראל (9.12.13); ע"פ 9074/12 מדינת ישראל נ' אבו אחמד (13.6.13); ע"פ 6347/12 מדינת ישראל נ' מרה (13.5.13)]. אין זה המקרה שבפנינו.

העבירות שביצע המערער הן עבירות מרמה חמורות. חומרה מיוחדת, המצדיקה ענישה מחמירה בהרבה מזו שנגזרה על המערער, היא העובדה שמדובר בעורך דין שניצל את מעמדו והסמכויות שניתנו לו בחוק, וביצע את העבירות בהן הורשע.

בית משפט קמא הביא בחשבון את הימשכות ההליכים ואת הודאת המערער בעבירות שיוחסו לו, וכן את חסכון הזמן השיפוטי. לענין הימשכות ההליכים נעיר, כי אין מקום לטעון שמניין הזמן צריך להימנות משנת 2003, זאת כאשר העבירות נמשכו גם שנים לאחר מכן. בכל מקרה, נתון זה הובא בחשבון ע"י בית משפט קמא, כמו גם כל יתר הנתונים שניתן היה לזקוף לטובת המערער, הכל כמפורט בעמ' 62-60 לגזר הדין (סעיפים 27 ואילך).

בהביאנו בחשבון את כל האמור לעיל, סבורים אנו כי בית משפט קמא שקל ואיזן נכון את כל הנתונים, הן לעניין קביעת מתחמי הענישה והן לעניין קביעת העונש בגין העבירות שבביצוען הורשע המערער.

נעיר עוד כי העונשים שנגזרו על המערער בכל אחד מהאישומים בהם הורשע, כפי שבאו לידי ביטוי בענישה המצטברת, אינם מחמירים כלל ועיקר ולגישתנו אף נוטים לקולא. בכל מקרה, לא מצאנו כי העונש הכולל שנגזר על המערער סוטה בצורה קיצונית מרמת הענישה המקובלת והראויה, באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור בגזר הדין.

אשר על כן דינו של הערעור להידחות, וכך אנו מורים.

ר. שפירא, שופט

[אב"ד]

השופט א' אליקים:

אני מסכים.

השופטת ב' טאובר:

אני מסכימה.

הוחלט פה אחד לדחות את הערעור.

ניתן היום, ו' אדר תשע"ד, 06 פברואר 2014, במעמד הצדדים ובאי כוחם.