פסק דין

המערער, יליד 1962, הורשע ביום 11.3.10 על פי הודאתו בכך שנהג מונית באילת, כשנעצר על ידי שוטר, הציג בפניו רישיון נהיגה כאילו הוא מורשה לנהיגת מונית, שעה שמעולם לא הורשה לנהוג במונית - לאמור, הוא עשה שימוש ברישיון נהיגה מזויף.

כמו כן, הורשע בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בשיבוש מהלכי משפט ובנהיגת רכב ללא רישיון נהיגה מתאים.

עניינו נקבע לטיעונים לעונש ולהמשך ההליכים, אולם בשלב זה נעלם המערער מהאופק, לא התייצב לביהמ"ש ולא נודעו עקבותיו.

בחודש יוני 2013 נעצר המערער בתל אביב אגב חשדות לביצוע עבירות אחרות, או אז כי הוא גרוש מהמשך ההליך בבית משפט השלום באילת, וכך כשהוא עצור בגין העבירות החדשות, הובא בפני ביהמ"ש השלום באילת.

נשמעו הטיעונים לעונש וגזר דין מיום 12.8.13 גזר בימ"ש השלום באילת (כב' השופט א. ברסלר), את דינו לשבעה חודשי מאסר בפועל, "החל מהיום", למאסר על תנאי, לקנס כספי ולפסילת רישיון לשלוש שנים.

בפנינו ערעורו על רכיב המאסר שבגזר הדין.

לטענת באת כוחו של המערער העונש נמצא מוגזם ורמת הענישה אמורה להיות כשלושה חודשים ולא שבעה חודשים.

עוד טוענת ב"כ המערער כי לא הייתה הצדקה לכך שתקופת מאסרו של המערער תחושב מיום גזר הדין, ולא כפי שנהוג ומקובל, מיום תחילת המעצר.

בעניין המערער דנן הוא נעצר, כאמור לעיל, ביום 12.6.13 ועל כן מן הדין היה שהחודשיים שחלפו מיום המעצר ועד ליום גזר הדין יילקחו גם הם בחשבון.

לאחר ששמענו טענות הצדדים ובחנו את תיק בית משפט השלום מוצאים אנו כי תקופת המאסר שנגזרה, כשהיא לעצמה אינה מצדיקה התערבות ערעורית.

המדובר בזיוף רישיון נהיגה רגיל באופן שייחזה כרישיון לנהיגת מונית ורכב ציבורי, על כל המשמעויות הקשות הנודעות לכך.