החלטה

גזר דינו של המבקש בבית המשפט קמא ניתן ביום 4.12.19. במעמד מתן גזר הדין, עמד ב"כ המבקש על מצבו הנפשי של המבקש וביקש דחיה של ריצוי עונש המאסר, בין היתר לצורך עריכת מיון מוקדם והסדרת קבלת התרופות אותן הוא צורך. בית המשפט קמא נעתר לבקשה ודחה את תחילת ביצוע עונש המאסר ליום 19.1.20.

ביום 7.1.20 , בד בבד עם הגשת הערעור, הוגשה בקשה מוסכמת לדחיית תחילת ריצוי עונש המאסר בפועל. וביום 9.1.20 הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור.

הערעור נקבע לשמיעה ליום 18.3.20, אולם מטעמים כאלה ואחרים, בכללם מגפת הקורונה, הערעור נשמע רק ביום 20.5.20 ובאותו היום ניתן פסק דין הדוחה את הערעור.

גם לאחר שערעורו של המבקש נדחה, בית המשפט הורה, לפנים משורת הדין, שהמבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 22.6.20.

ביום 8.6.20 הגיש המבקש בקשה נוספת, מוסכמת, לדחיית ריצוי עונש המאסר, ללא נימוקים. בית המשפט נעתר לבקשה והורה כי על המבקש להתייצב לריצוי מאסרו ביום 8.7.20. כעת מוגשת בקשה נוספת לדחיית ריצוי עונש המאסר, המבוססת על החמרה במצבו הנפשי של המבקש.

על פני הדברים אין מקום להיעתר לבקשה.

למבקש ניתן די זמן והותר להיערך לריצוי עונש המאסר ולערוך מיון מוקדם. יצוין, שמאז מתן גזר הדין בבית המשפט קמא חלפו 7 חודשים.