להלן בתמצית טיעוני המערער:

1. בית משפט קמא הרשיע את המערער מבלי לאפשר לו להוכיח כי תנאי השטח שונו ולכן אין אפשרות לקבוע היכן חנה וכמה מקום נותר למעבר מכוניות היוצאות ונכנסות לחניון.

2. התמונות שהגיש הפקח אינן מלמדות על כך שהמערער חסם את הכניסה לחניון ולכן אין להרשיעו על פי התרשמותו של בית משפט קמא מביקורו במקום ללא נוכחות הצדדים.

3. בית משפט קמא לא התייחס לטענותיו הנוספות של המערער כגון: האם העירייה מטעה את תושביה? האם יש אפליה במתן דו"חות? וכדומה.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראיות בתיק בית משפט קמא הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

מהתמונות שהוצגו על ידי שני הצדדים שוכנע בית משפט קמא כי המערער החנה את רכבו בכניסה לחניון, למרות שקיבל את טענתו כי הוא לא חסם את הכניסה והיציאה של החניון.

נוסח הסעיף על פיו הורשע המערער איננו דורש חסימה של הכניסה לחניון דווקא, מדובר על חניה "במקום כניסה לשטח המיועד לכלי רכב..." ותו לא.

עיינתי בפרוטוקול הדיון מיום 5/7/2017, המערער ביקש מבית משפט קמא "לבסס את הכרעת הדין על סמך הראיות בתיק".

הוא לא ביקש להביא ראיות נוספות. לדבריו חנו במקום מאות כלי רכב. לטענת המשיבה, מדובר במגרש חניה פרטי של החנויות באזור שהינו סלול באספלט.

מהתמונות שהוגשו אכן נראית מכוניתו של המערער כשהיא חונה בכניסה.

המערער טוען כי בית משפט קמא שוב לא התייחס לטענותיו הנוספות כגון: "האם יש אפליה במתן הדוחות במתחם על ידי הפקחים, האם העירייה מטעה את תושביה? וכד'".

מדובר בטענות הגנה שהנטל להוכחתן מוטל על המערער והמערער לא הרים את הנטל.

חלק מהטענות הללו מקומן בעתירה מנהלית ולא בדיון פלילי.

לעניין טענת האכיפה הבררנית, כאמור טענה זו לא הוכחה על ידי המערער. זאת ועוד, כידוע הלכה פסוקה היא כי אכיפה חלקית איננה אכיפה בררנית.

אכן המערער טען כי תנאי השטח שונו וכי באותה עת לא היה שם חניון, אולם לא ביקש להביא ראיות לכך ואף לא טען בבית משפט קמא כי במועד שחנה לא היה חניון במקום שבכניסתו החנה את רכבו.

זאת ועוד דבריו סותרים את הראיות שהוגשו לבית משפט קמא.

בנסיבות הללו, לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור.

המזכירות תעביר העתק מפסה"ד לצדדים.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ח, 16 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.