דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שבתיק בית משפט קמא, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות.

כאמור, לאחר שצו ההריסה המנהלי אושר בהסכמה, עוכב ביצועו למשך 9 חודשים תמימים על מנת לאפשר למערערת להגיש בקשה למתן היתר בניה ולקבל את ההיתר. אני למדה כי למרות שביצוע צו ההריסה המנהלי עוכב מספר פעמים, במשך תקופה ארוכה, לא הוגשה הבקשה להיתר ואין ספק שבשלב זה, ההיתר איננו מצוי בהישג יד מיידי.

גם הערעור דנן, אין בו ממש. מדובר בערעור פלילי ולבית משפט זה, אין סמכות להורות למשיבה ליתן למערערת את תיק המידע. לצורך כך, היה על המערערת לנקוט בהליכים אחרים, במידת הצורך, כגון: עתירה מנהלית וזאת בעוד מועד.

התרשמתי כי הבקשות החוזרות לבית משפט קמא ולערכאת הערעור, הוגשו על מנת למשוך זמן ולעכב את ביצועו של צו ההריסה המנהלי ותו לא.

הלכה פסוקה היא כי צו הריסה מנהלי נועד להיות הליך מהיר ויעיל לאכיפת חוק התכנון והבניה, באותם מקרים בהם הבניה ללא היתר טרם הסתיימה או הסתיימה זמן קצר לפני מתן הצו. אין מקום לעכב ביצועו של הצו אלא כאשר היתר הבניה מצוי בהישג יד מיידי ולא זה המקרה שלפנינו.

בנסיבות דנן, אין מקום להמשיך ולעכב את ביצועו של הצו.

מאחר ולא מצאתי כי שגה בית המשפט קמא בשיקוליו ובהחלטותיו, אני דוחה את הערעור.

לפנים משורת הדין, לצורך התארגנות - צו ההריסה המנהלי יעוכב עד ליום 23.5.2018 ויכנס לתוקפו במועד זה.

ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ח, 09 מאי 2018, בהעדר הצדדים.