המחלוקת בין הצדדים הייתה בשאלה האם השטח בו החנה המערער את רכבו הינו מדרכה אם לאו. על מנת לבדוק העניין ערך בית משפט קמא סיור במקום ביום 13.7.16. יוער, כי הדיון בתיק זה הסתיים כשנה לפני כן, ביום 6.7.15 והתיק נדחה למתן פסק דין.

בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי המערער החנה את רכבו במקביל לכביש ובסמוך לעץ וחנייה שכזו מהווה הפרעה לכניסת כלי רכב לחניון הסמוך. עוד קבע בית משפט קמא כי המערער לא חנה על המדרכה. בהתחשב בעובדות שקבע, זיכה כאמור, בית משפט קמא את המערער מהעבירה שיוחסה לו בכתב אישום, חניה על מדרכה, והרשיעו בעבירה אחרת, חניה "במקום כניסה לשטח המיועד לכלי רכב, פרט להעלאת נוסעים והורדתם".

גם אם צדק בית משפט קמא במסקנותיו, בין היתר לאור התרשמותו מהביקור במקום, לא היה רשאי לערוך סיור כזה ללא נוכחות המערער וכפי ששמעתי מפי ב"כ המשיבה היום גם ללא נוכחות ב"כ המשיבה. מה גם שהמערער הורשע בעבירה אחרת מזו שבגינה הועמד לדין ועל פי הוראות סעיף 184 לחסד"פ היה צורך להזהירו וליתן לו אפשרות להתגונן בגין העבירה האחרת.

כאמור, הסיור במקום נערך כשנה לאחר תום הדיונים בתיק ולטענת המערער שונה בינתיים תוואי הדרך.

בנסיבות הללו סבורני כי יש צורך לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולהחזיר לדיון אליו על מנת שיערוך ביקור במקום אם ימצא לנכון והפעם במעמד כל הצדדים, או שלא יבסס ממצאים על הביקור הקודם שנערך ללא נוכחות המערער. כמו כן יש לאפשר למערער להתגונן בגין העבירה האחרת בה הורשע. בדיון היום הסכימה ב"כ המשיבה כי יש צורך בנסיבות הללו להחזיר את הדיון לבית משפט קמא.

לאור כל האמור לעיל אני מבטלת את פסק דינו של בית משפט קמא ומחזירה אליו את התיק לדיון.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ז, 19 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.