4. בית משפט קמא היפנה לפסק דין שנתתי בעפ"א 40434-07-12 ילינביץ נ' עיריית תל אביב.

אציין, כי בקשת רשות ערעור על פסק דיני נדחתה (רע"פ 8887/12 בועז ילינביץ נ' מדינת ישראל ניתן ביום 18/12/12).

5. המערער טוען לפגמים בהתנהלות הדיון ולכללי אתיקה לשופטים.

אציין, כי מפרוטוקול הדיון עולה, כי ניתן למערער מלוא יומו בבית משפט קמא ולא מצאתי כל ממש בטענות אלו.

6. כיומיים לפני הדיון בערעור הגיש המערער בקשה להוספת ראיות נוספות.

בדיון הבהיר, כי מדובר בתעודת עובד ציבור ממנהל מדור התקנת ואחזקת תמרורים בעיריית תל אביב וכן ביקש בסוף הדיון שהתקיים בפני, להגיש מסמך נוסף אשר ילמד, לטענתו, על כמות הדוחות שניתנה באותו מקום.

הוספת ראיות במסגרת הערעור הינה חריג לכלל הקובע כי על בעלי הדין להביא את ראיותיהם בפני הערכאה הדיונית, אך בית משפט אשר שומע ערעור, רשאי להורות לערכאה הדיונית לשוב ולגבות ראיות אם הוא סבור כי הדבר דרוש לעשיית צדק וזאת בהתאם לסעיף 211לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]תשמ"ב - 1982.

בפסיקה נקבעו שלושה שיקולים עיקריים אשר מנחים את בית משפט , כאשר עליו להכריע אם יש לאפשר הגשת ראיות נוספות בשלב הערעור:

(1) האם היה באפשרות המערער להשיג את הראיות הנוספות במהלך הדיון בערכאה הקודמת.

(2) אינטרס בדבר סופיות הדיון.

(3) טיב הראיות הנוספות והסיכוי שהגשתן תביא לשינוי התוצאה שאליה הגיעה הערכאה הקודמת.

ראה לעניין זה:ע"פ 1742/91 פופר נ' מדינת ישראל פ"ד נא (5) 289.

7. מדברי המערער עצמו בערעור ברור, כי המערער יכל, גם יכל, להגיש תעודת עובד ציבור עוד בטרם התקיים ההליך לגופו של עניין בבית משפט קמא.

הוא אישר, כי הוא התייעץ עם עורך דין בדבר הכדאיות בתעודת עובד ציבור, אך אותו עורך דין אמר לו שהוא יוכל להצליח בהוכחת טענותיו גם ללא תעודת עובד ציבור והוא סבר, שאין זה פורפורציונאלי להוציא 70 ₪ עבור הוצאת עובד ציבור כאשר מדובר בקנס של 250 ₪. (ראה עמ' 2 שורות 1 - 4 לפרוטוקול).

זאת ועוד, בטרם התקיים הליך ההוכחות ניתנה החלטה מפורשות ביום 12/7/12 ובמסגרתה בין היתר, הובהר לו, כי אם הוא מבקש מהמאשימה מסמך כלשהו כדי להוכיח שהתמרור אינו חוקי, הוא זה שצריך לדאוג לכך והופנה לעמדת ב"כ המאשימה ולפיה הוא צריך להוכיח זאת באמצעות פנייה לאגף התנועה בעיריית תל אביב ובכפוף לתשלום אגרה לצורך הוצאת תעודת עובד ציבור.

כלומר, המערער עצמו אישר, כי הוא ידע שניתן להוכיח טענה בדבר אי חוקיות תמרור, באמצעות תעודת עובד ציבור.

למרות, שלא היתה הצדקה משפטית לקבל ראיה נוספת בערעור, שהרי לא היתה כל מניעה מבחינתו להוציא תעודה כזו קודם לכן, ובית משפט לעניינים מקומיים הסב במפורש את תשומת ליבו לצורך בהוצאת תעודת עובד ציבור על מנת להוכיח טענת אי חוקיות רמזור, היתה הסכמה לקבל כראיה בערעור את תעודת עובד הציבור.

מדובר בתעודה מיום 20/2/13. בתעודה נכתב בין היתר, כי התמרור אושר בועדה המקומית ולא על ידי ועדה מרכזית וכן צורף העתק של חתימות המאשרות את הסיכום באותן ועדות כולל חתימת קצין משטרה וכן נשלח העתק הועדה הכולל חתימות של בעלי תפקידים.

המערער טען בפני, כי המסמך שצורף אינו פרוטוקול ויש לו טענות לגבי ההליך שנוהל בוועדה ועוד כהנה וכהנה.

אין מקום לדון בטענות אלו בערעור. אני מסתכלת על תעודת עובד הציבור כפי שהיא, ולא ניתן ללמוד ממנה, כי התמרור הוצב במקום שלא כדין.

המערער היפנה לתקנה 18 (ג) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961, שם נקבע, כי רשות תמרור מקומית רשאית בהסכמת רשות תמרור מרכזית ובהתייעצות עם קצין משטרה לקבוע כל הסדר תנועה שלגביו לא ניתנו הוראות על פי תקנות משנה (א) ו- (ב), וטען, כי במקרה דנן לא נדון העניין בועדה המרכזית.

אלא שבענייננו, חלה תקנה 18 (א) לתקנות התעבורה אשר קובעת, כי זולת אם הורתה רשות התמרור המרכזית אחרת, רשאית רשות התמרור המקומית לאחר התייעצות עם קצין משטרה להציב, לסמן או לסלק תמרורים כפי שנקבע באותה תקנה.

התמרור אושר בועדה המקומית ואין כל פגם בכך על פי תקנה 18 (א) לתקנות התעבורה.

על פי תעודת עובד הציבור, אישר קצין המשטרה את התמרור.

בנסיבות אלו, כאשר מעיינים בתעודת עובד הציבור מגיעים למסקנה ולפיה אין במסמך משום הוכחה לכך שהתמרור במקום הוצב שלא כדין.

בית משפט קמא שמע את עדויות הצדדים. נתן הכרעת דין מנומקת ונכונה. אין חולק על כך כי בבית משפט קמא לא הובאה כל ראיה בדבר אי חוקיות שבהצבת התמרור והטענות נטענו שם בעלמא וגזר הדין ניתן כדין בשים לב להליך שהתנהל ולתוצאותיו.

8. בנסיבות אלו, דין הערעור להידחות.

9. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ג, 06 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.