ב"כ העורר טען כי במסגרת תיק בית המשפט קמא נשלח העורר לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות ובכך הביע למעשה בית המשפט קמא את עמדתו בדבר העונש אותו מתעתד הוא להשית על העורר. בעניין זה הפנה ב"כ העורר לפסיקה עדכנית של בית המשפט העליון לפיה הפרקטיקה הראויה היא שחוות דעת הממונה תוזמן רק לאחר שגמר בית המשפט בדעתו להטיל עונש כזה שכן אחרת פוגע הדבר באינטרס ההסתמכות של הנאשם כמו גם חשיבות הניתנת להתחשבות במשאבי הממונה על עבודות שירות (ע"פ 4841/13 ספי נ' מדינת ישראל מיום 6.2.14).

אין ספק כי ככלל נטיית בית המשפט היא להיעתר לבקשה ליציאה לעבודה וזאת ככל שהדבר לא פוגע באינטרס הציבורי ובכפוף לתנאים המאיינים את מסוכנות הנאשם. בענייננו מצא בית המשפט קמא כי יציאה לעבודה איננה מאיינת מסוכנות כאמור. באשר לטענת ב"כ העורר לפיה העונש הצפוי להינתן הינו עבודות שירות, יש להעיר כי בית המשפט קמא בהחלטתו הבהיר ברחל בתך הקטנה כי אינו מחויב לחוות דעת הממונה והפניית הנאשם לקבלת חוות הדעת אין בה כדי ליצור ציפייה שבית המשפט יאמץ את חוות הדעת (עמ' 5 להחלטת בית המשפט קמא מיום 10.2.14). בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי צפויה פגיעה באינטרס ההסתמכות של העורר ונראה כי בית המשפט קמא טרם קבע סופית את עמדתו בעניין זה.

השאלה הניצבת לפני הינה שאלת איון מסוכנותו של העורר. המדובר בענייננו בעורר בעל עבר פלילי מכביד שבעברו עבירות אלימות, מרמה, סמים, רכוש והפרת הוראה חוקית וכן עבירות כלפי שוטרים והחזקת סכין. העבירות נושא תיק זה אף הן חמורות ומלמדות על היעדר משמעת מצידו של העורר והיעדר חשש מפני ההליכים המשפטיים שאינם מרתיעים אותו. על אף שנידון כאמור בפסק דין לפסילת רישיון נמצא הוא נוהג תחת פסילה כשהוא יודע שהוא בפסילה וזאת לאחר ביצוע עבירה חמורה לא פחות של נהיגה בשיכרות ותחת השפעת סמים.

בנסיבות אלה נראה כי אכן צדק בית המשפט קמא בקובעו בהחלטתו מיום 10.4.14 כי "חסד עשה בית המשפט עם המבקש בכך שאיפשר לו לצאת לביצוע עבודות שירות בתיק אחר בזמן שהוא נמצא במעצר בתיק כאן". לא נחה דעתי כי אכן יש בצמצום מעצר הבית כדי לאיין את המסוכנות ועל כן לא נראה לי כי נפלה שגגה מלפני בית המשפט קמא המצדיקה התערבותי.

בשולי הדברים אציין, זאת לטענת ב"כ העורר, כי אין דינו של צמצום מעצר בית כדינו של מתן אפשרות לצאת לעבודות שירות שכן במסגרת עבודות השירות קיים פיקוח הדוק מצד שב"ס על תנועותיו של העורר, מה שאין כן בשחרורו לצרכים אחרים.

במכלול האמור נדחה אפוא הערר.

ניתנה והודעה היום ז' אייר תשע"ד, 07/05/2014 במעמד הנוכחים.