1

1.        לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.7.2019 (ת"פ 66277-01-18, כבוד השופט י' צבן).

2.        המבקש הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירה של לקיחת שוחד לפי סעיף 290(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ונדון ל-5 חודשי מאסר בפועל ולעונש מאסר על תנאי, וכן חויב בתשלום קנס. בעקבות זאת, ביום 6.10.2019 הגיש המבקש את הבקשה שבכותרת אשר אליה צורפה הודעת הערעור עצמה וכן בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. בהחלטתו של כבוד השופט י' עמיתמאותו היום עוכב ביצוע עונש המאסר עד למתן החלטה בבקשה שבכותרת, והמדינה התבקשה להגיב לבקשה להארכת מועד עד ליום 31.10.2019.

2

3.        לטענת המבקש, אשר מיוצג בהליך שלפני, האיחור בהגשת הבקשה שבכותרת ובהודעת הערעור עצמה נבע מכך שסבר בטעות כי היום האחרון להגשת הערעור חל ביום 10.10.2019. זאת, בשל החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 13.8.2019 לפיה הוא יתייצב לריצוי מאסרו ביום 10.10.2019.

4.        המשיבה מצידה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקש היה מיוצג לאורך כל ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, אף עת שניתנה ההחלטה בעניין ריצוי עונש המאסר. בנסיבות אלה, על המבקש היה לדעת כי ההחלטה מיום 13.8.2019 מתייחסת למועד התייצבותו לריצוי עונש מאסרו ולא למועד הגשת הערעור. עוד טוענת המשיבה כי בהתחשב באורך המאסר שהוטל על המבקש ובאופי העבירות בהן הורשע, סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי נמוכים.

5.        לאחר שבחנתי את הבקשה ואת תשובת המשיבה לה, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות. המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור בהליך פלילי הוא 45 ימים מיום מתן פסק הדין (סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי)). ככלל, בהליכים פליליים, בניגוד להליכים אזרחיים, תקופת הפגרה אינה עוצרת את מניין הימים להגשת ערעור (בהיעדר הוראה מקבילה לתקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). עם זאת, כאשר היום האחרון להגשת ההליך חל בתוך תקופת הפגרה, המועד נדחה עד למחרת תום הפגרה (סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981; בש"פ 11461/04 מזרחי נ' מדינת ישראל, פיסקה 2 (28.12.2004)). בענייננו, פסק הדין ניתן כאמור ביום 14.7.2019. מכאן, שהמועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 8.9.2019. היינו, הבקשה שבכותרת בצירוף הודעת הערעור עצמה הוגשו באיחור של כחודש ימים.

6.        אכן, בהתאם לסעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי, בית המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי בפלילים. על פי הפסיקה, לצורך מתן ארכה בפלילים, אין המבקש נדרש להציג "טעם מיוחד" (אמת המידה להארכת מועד בהליכים אזרחיים), ודי כי יבסס "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה ישקול בית המשפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו, למשל: בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 3 (25.7.2006); בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל(11.8.2009); בש"פ 4065/09 מסרי נ' מדינת ישראל, פיסקה 6 (9.7.2019)). חרף הגישה המקלה בהשוואה להארכת מועד בהליכים אזרחיים, הכלל הוא שגם בהליכים פליליים יש להקפיד על קיום המועדים הנקובים בדין, וממילא הארכת מועד לא תינתן כדבר שבשגרה (ראו, למשל: ע"פ 2983/19 פחמאוי נ' מדינת ישראל, פיסקה 7 (18.6.2019); בש"פ 7432/17 קוה נ' מדינת ישראל, פיסקה 6 (7.11.2017)).

3

7.        במקרה דנן, הטעם העומד בבסיס הבקשה להארכת מועד עניינו טעות של המבקש – אשר היה מיוצג בבית משפט קמא ובהליך שלפניי – לסבור כי המועד האחרון להגשת ההליך ערעורי חל ביום 10.10.2019, הוא היום בו היה עליו להתייצב לריצוי עונש מאסרו. האם מדובר ב"טעם ממשי המניח את הדעת" המצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור? סבורני כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה. המבקש הגיש כאמור את הבקשה שבכותרת ואת הודעת הערעור עצמה באיחור ניכר ומשמעותי, מה גם שטענותיו בעניין הטעות כאמור נטענו באופן לקוני, ללא פירוט ומבלי שנתמכו בתצהיר. לא זו אף זו, הטעות שנפלה עניינה בדין מושרש וידוע והבקשה אינה מבהירה כלל מהן הפעולות שננקטו כדי להימנע ממנה. למעשה, על פני הדברים נראה כי בדיקה פשוטה בדין הייתה מובילה למניעת הטעות (ראו והשוו:בש"פ 6907/11 קניון שפרעם נ' מדינת ישראל(6.10.2011) -ערעור על ההחלטה נדחהבבש"פ 8498/11; בש"פ 3475/13ריחאן נ' מדינת ישראל(9.6.2013)).

8.        נוכח האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד נדחית. המזכירות תעביר את דבר תוכנה של החלטתי זו לידי המבקש ללא דיחוי ותעלה את התיק ללשכתו של כבוד השופט י' עמית.

           ניתנה היום, ‏ה' בחשון התש"ף (‏3.11.2019).

_________________________

19065690_D02.docx  כש