תקציר התיק של יוסף בכר נגד המרכז לגביית קנסות ואגרות ושותה חובל

יוסף בכר הגיש עתירה לבית המשפט העליון נגד המרכז לגביית קנסות ואגרות ושותה חובל. העתירה מתייחסת לחובות המצויים ברקע הרשעה קודמת בעבירות רכוש ואלימות, כאשר בקשר לכך הוטלו על בכר קנסות גבוהים וחוב לפיצוי כספי.

בכר נידון למאסר בפועל, אך גם לאחר שחרורו, נותר עם חוב של 60,000 ש"ח לשותף חובל, עליו היה לפצותו לאחר שפגע בו כנקמה על רקע מקצועי. פיצויים אלו לא שולמו בזמן, ולכן הועבר הטיפול לגבייתם למרכז לגביית קנסות.

העותר מבקש לפרוס את החוב לתשלומים נוחים ומתלונן על הריבית שהצטברה בעקבות אי-תשלום החוב בזמן. המרכז לגביית קנסות מצדו ציין כי אין באפשרותו לבטל ריביות פיגורים שנצברו בחוב. גם הוגשה בקשה להארכת מועד במטרה לעכב הליכי גבייה עד להשגת מסגרת אשראי מתאימה, וזאת לאור הדיונים בוועדת השחרורים שיכולים להשפיע על איוש העתירה בעתיד.

• בכר טוען כי במידה ויוכל לקבל מסגרת אשראי, תוכל להיות הסכמה לפריסת החוב ל-18 תשלומים שווים.
• הדיון במתן צו על תנאי נדחה, לאור האפשרות של השגת הסכמה בין הצדדים.
• בכר יוצג בבית המשפט בעצמו, אך המשיבים יוצגו על ידי עורכי הדין מטעמם.

בית המשפט הורה כי על בכר להגיש בקשה מפורטת האם ברצונו להמשיך בעתירה או למחוק אותה עד למועד שנקבע, וזאת בלי צו להוצאות.

לאחר שהוגשו מספר תכתובות ותגובות מתגובה מקדמית, כולל בקשות מצדדים למתן צו ביניים, הגיעו הצדדים לתוצאה שהעתירה נדחתה על הסף. הוחלט שלא להעניק צו להוצאות, כאשר כל צד יישא בהוצאותיו.

העתירה יוצאת דופן בכך שהיא שקפה מאבק פרוצדורלי על התנהלות תשלום חובות פליליים וגבייתם, ותיארה את הדינמיקה שבין הצדדים: הנהלים המשפטיים, ההצעות לפשרה, ושאלת התגובה לגבייה בהסכמה.

המקרה מראה כיצד מערכת המשפט מתנהלת במצבים בהם יש רצון להסדיר חובות בדרך פרקטית יותר, כמו גם את התמודדות המערכת עם פרוצדורות מינהליות בעייתיות. בפועל, השופט הדגיש את האפשרות להגעה לעמק השווה מלבד הכרעת בית המשפט המלאה, ובכך אולי נתן זריקת עידוד לתהליך פשרות אחריות.