סיפור המעשה בבג"ץ 96/18 - פלוני נגד ועדת המאוימים ומשרד הפנים

במרכז הדיון עמד מקרה של תושב יהודה ושומרון, אזרח פלסטיני, אשר טען שהוא אינו בטוח לחזור לשטחי הרשות הפלסטינית עקב היותו סייען של כוחות הביטחון. בשל כך, ביקש העותר מבית המשפט העליון להעניק לו היתר שהייה חוקי בישראל. המחלוקת המשפטית התמקדה בסיכון הקיים לעותר וביכולת שלו להישאר בתחומי מדינת ישראל.

רקע להליכים המשפטיים והשתלשלות האירועים

העותר הגיש ערעור לבית הדין לעררים בתל אביב בטענה כי נשקפת לו סכנה, אך בקשתו נמחקה מכיוון שלא הומצאה כנדרש. לאחר מכן, הוא פנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אך גם שם נדחתה בקשתו בגלל חוסר בראיות מספקות לביסוס טענת המאוימות. למרות הקשיים, המשיך העותר להיאבק על זכויותיו ופנה לבג"ץ בטענה שיש להעניק לו היתר שהייה זמני עד להכרעה במצבו.

הדיון וההחלטות בבית המשפט העליון

• ב-04.01.2018 ניתנה החלטה על ידי השופט א' שהם להעניק לעותר צו ארעי שמנע את הרחקתו מישראל עד קבלת החלטה בעתירה. נדרשה תגובה מקדמית מהמשיבים עד סוף ינואר אותה שנה.

• ב-19.02.2018 ביקש השופט מהעותר להבהיר האם ברצונו להמשיך בעתירה לאור התגובות המקדמיות שהתקבלו.

• ב-30.03.2018, בהסכמה בין הצדדים, ניתנה ארכה לעותר להגיש את תגובתו עד תחילת אפריל.

• ב-11.04.2018 דחה השופט א' שהם את העתירה ואת הבקשה למתן צו ביניים בשל חוסר במסמכים וראיות תומכות, וביטל את הצו הארעי שהגן על העותר מפני הרחקה.

החלטות נוספות ותמונות המצב הכללי

לאורך התהליך, ניסה העותר להשיג תמיכה לעמדתו, אך נכשל להמציא תיעוד מספק. המשיבים טענו כי למרות החששות שהעלה העותר, אין בידי העותר תיעוד הקשור לעניין המאוימות שלו ואין ראיות מספקות להענקת ההיתר המיוחד.

בנוסף לכך, במסגרת בקשתו לפטור מאגרה, טענותיו של העותר בדבר מצבו הכלכלי הקשה לא נתמכו במסמכים ובאסמכתאות. בעקבות זאת, החליטה הרשמת ליאת בנמלך ב-08.01.2018 להפחית את האגרה מבלי לפטור אותו לחלוטין, והעותר נדרש לשלם 800 ש"ח תוך שבעה ימים.

אין ספק כי מדובר במקרה בעל השפעה רגשית על המעורבים, אך הליך זה מעלה גם סוגיות מורכבות לגבי זכויותיהם של מי שמסייעים לכוחות הביטחון והשיקולים הכלכליים והמשפטיים שמשפיעים על הכרה במעמדם ובמצבם. לאור כל אלו, דחה בג"ץ את טענות העותר והורה על סגירת התיק ללא חיוב בהוצאות משפט נוספות.