סיכום התיקים: פלוני נגד מתאם פעולות הממשלה בשטחים

התיקים המדוברים עוסקים בעניינו של אדם המזוהה כ"פלוני" שניהל סדרת עתירות בבית המשפט העליון כנגד מתאם פעולות הממשלה בשטחים. פלוני, באמצעות עורך דינו רונן כהן, הגיש מספר עתירות במטרה לקבל צווי ביניים והיתרי שהיה בישראל, זאת בטענה כי נשקפת לו סכנה בשטחי הרשות הפלסטינית.

בעתירה הראשונית, שהוגשה בחודש ינואר 2015, ביקש פלוני מבית המשפט העליון להוציא צו על תנאי וצו ביניים שיאפשרו לו להישאר בישראל עד שתוסר הסכנה המדוברת. השופט ח' מלצר נענה לבקשה באופן זמני וחייב את המשיב, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, להגיש תגובה מקדמית תוך 45 ימים.

במרץ 2015, נדונה העתירה על ידי השופט מלצר שוב, ונקבע כי הדיון בנושא ההיתר לשהות יידחה עד שתינתן החלטה מצד הוועדה האחראית. כמו כן, השופט חיבר את הדיון עם תיק נוסף בעל נסיבות דומות, בג"ץ 6114/14, להמשך הדיון.

ביוני 2015, נשמע הדיון על ידי הרכב שופטים הכולל את השופטים י' דנציגר, נ' סולברג ומ' מזוז. פלוני ובאי כוחו טענו כי נשקפת סכנה לחייו וביקשו היתרי כניסה לישראל. בעקבות זאת, נערך דיון במעמד צד אחד ודלתיים סגורות, שבו הוצג חומר חסוי בעניינם של העותרים, פלוני וטענות נוספות. המשיבים, יחד עם נציגי המשטרה, השיבו לשאלות והסבירו את עמדתם.

הרכב השופטים ציין כי לאחר שהוועדה בחנה את כל הטענות והחומרים, היא לא מצאה בסיס בדיוק את הסכנה הנטענת לפלוני בשטחי הרשות הפלסטינית. כמו כן, נקבע כי אין בסיס התערבות בהחלטות הוועדה ובוטלו הצווים הארעיים שאסרו על הרחקת פלוני מישראל.

לעניין קביעת מנגנון להגשת פניות לקבלת סעד זמני ללא התייצבות פיזית, המנגנון הנוכחי נמצא מספק וחיוני כדי למנוע שהייה בלתי חוקית של מבקשים בישראל, ולכן נדחתה גם דרישה זו. כמו כן, נקבע כי התייצבות למת"ק במעמד פיזי יכולה להתבצע לאו דווקא במת"ק הקרוב למקום מגוריהם.

ההרכב החליט לדחות את העתירות בשל ההבנה כי הנוהל הקיים אינו מהווה סכנה ממשית למבקשים, וכי מתן הקלות נוספות יכול להוות סיכון לשהייה בלתי חוקית בישראל עד להשלמת הבדיקות הראויות.

• מסמך 1: החלטה לשמוע את העתירה עם תיק דומה.
• מסמך 2: פסק-דין לאחר דיון בהרכב של שלושה שופטים וקבלת מידע חסוי.
• מסמך 3: הדיון נדחה לעת עתה עד לקבלת החלטה נוספת של הוועדה.
• מסמך 4: מתן צו לעיכוב הרחקת פלוני עד לתגובה מקדמית.

הסיפור במלואו ממחיש את המורכבות שבהתנהלות מול סוגיות משפטיות כבדות כבדות משקל, במיוחד בתחום הרגיש של חוקי שהייה בישראל ועקרונות ההגנה על אנשים המעורבים בקונפליקט הישראלי-פלסטיני. למרות שהעותרים חשו מאוימים, בית המשפט קבע כי אין בסיס לשינוי המנגנונים הקיימים משיקולים של סדר ציבורי ומשפטי.