מאבקו של חרבי מוסטפא ואחרים לחיוב המדינה להגיש כתבי אישום בענייני אחיזת קרקע בבית המשפט העליון

בשנים האחרונות התנהל בבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, תיק מסקרן ומורכב סביב העתירה שהגיש חרבי אברהים מוסטפא מוסטפא יחד עם אחרים, ביניהם ארגון למענה זכויות אדם – "יש דין". המקרה נסב סביב הטענות כנגד פרקליט המדינה והחברה לפיתוח קריית הישיבה בית אל על אחיזת מקרקעין שלא כדין, כאשר הטענות העיקריות הן לגבי חמישה מבנים שהונחו, אשר חלקם כבר נהרסו, על אדמות של העותרים בכפר שוהם.

העותרים טוענים כי פרקליט המדינה, שהוא המשיב הראשי בתיק זה, לא פעל ביעילות ולא הגיש כתבי אישום כנגד האחראיים על העבודות שנעשו, על אף שהתלונה מתמקדת בעבירות כגון אחיזת קרקע בכח, הסגת גבול פלילי ובנייה ללא היתר על אדמות פרטיות, אשר לטענתם שייכות להם או ליורשיהם.

• המשיבים העיקריים: פרקליט המדינה, יואל צור, והחברה לפיתוח קריית הישיבה בית אל.
• העותרים כוללים את חרבי אברהים מוסטפא, חאלד עבדאללה עבד, עבד אל רחים עבדאללה, ואת ארגון "יש דין".

לאורך כל הפרשה נכתבו החלטות רבות, כאשר בית המשפט דן האם יש מקום להורות לפרקליט המדינה להגיש כתבי אישום בנושא זה, כפי שמבקשים העותרים. בדיונים שהתקיימו, נטען כי יש צורך להחליט האם העבירות המיוחסות קשורות ישירות לפלישות לכאורה לאדמותיהם של העותרים.

במהלך המשפט, מספר פעמים המשיבים בקשו הארכות זמן להגיש את תגובתם לעתירות וטענות העותרים, והדיונים נמשכו לאורך זמן רב. בבית המשפט השתמשו בעצות משפטיות והארכות לעיון במידע שהוצג. בסופו של דבר, לאחר דיונים והחלטות שונות, הוחלט לא להגיש כתבי אישום נוספים.

החלטת בית המשפט התמקדה בכך שללא ראיות מפלילות נוספות או חדשות, אין מקום להכתיב להמשך הפעולה של בית המשפט. בנוסף, בתי המשפט ציינו כי המחלוקת על הקרקעות אינה יכולה להיפתר תחת ההליכים הפליליים לבדם, וייתכן שתידרש גישה נוספת ומקיפה יותר לפתרון המחלוקת הקניינית והאזרחית על הקרקע.

למרות תוצאת המשפט, המקרה משקף את המאבק המתמשך על זכויות בעלויות קרקע בין תושבי האזורים הפלסטיניים לבין יישובים יהודיים באזורי יהודה ושומרון. אנשי העותרים מביעים את אי שביעות רצונם מההחלטה המדוברת, וטוענים שלא קיבלו את הצדק לו ציפו.