בני סלע והעתירה שלו נגד מדינת ישראל והמשטרה

במרכז הסיפור עומד בני סלע, שהגיש בג"ץ נגד מספר גופים ממשלתיים בישראל, כולל מדינת ישראל, היועץ המשפטי לממשלה ומשטרת ישראל. סלע טען שיש להפעיל חקירה בלתי תלויה כלפי פרקליטה המייצגת את המשטרה בתביעה אזרחית שהגיש נגדם. לטענתו, הפרקליטה הגישה תצהיר שקרי כחלק מההליך המתנהל בבית משפט השלום בירושלים.

סלע חש שאינו יכול לקבל את יומו בבית המשפט בצורה הוגנת, מאחר שהפרקליטה פועלת בשיתוף פעולה עם גורמי משטרה, מה שעלול לפגום בתקינות החקירה שמתבצעת כלפיו במסגרת התביעה הנזיקית שהגיש. בשל כך, ביקש להעביר את החקירה למחלקת חקירות שוטרים או לגוף חיצוני אחר שאינו תלוי במשטרה.

לאורך הדרך, סלע הגיש מספר בקשות לפטור מאגרה, שקיבלו אישור מבית המשפט לאור מצבו הכספי. לדוגמה, ב-21 בדצמבר 2015 וב-24 בדצמבר 2015 ניתן לו הפטור המבוקש לבית המשפט העליון, ללא המלצה על סיכויי הצלחת ההליך.

הדיונים המשפטיים התנהלו בעקביות. ב-27 לדצמבר 2015 הורה בית המשפט העליון למשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירתו של סלע, שהוגשה עד ל-11 בפברואר 2016. בנוסף, בשלילת מרץ ובתחילת אפריל ניתנו מספר החלטות הקשורות לשינויי מועדים להגשת תגובות מצד המשיבים והעותר.

פסק הדין הסופי והחלטות בית המשפט

ב-6 ביוני 2016 התקבל פסק דין סופי בבית המשפט העליון ששפך אור על סוגי הטענות שהוגשו על ידי בני סלע. השופט זילברטל ציין כי הטענות כלפי הפרקליטה כבר נדונו במסגרת ההליך האזרחי ונדחו על ידי בית המשפט, וכי התלונה שהוגשה למשטרה נסגרה מחוסר אשמה. בית המשפט קבע כי סוגיית העברת החקירה לגוף בלתי תלוי אינה נופלת בגדר סמכות המחלקה לחקירות שוטרים. לבסוף, העתירה נדחתה ללא צו להוצאות.

בנוסף, בסמוך לפסק הדין הסופי, ב-9 ביוני 2016, התקבל עדכון מבית המשפט שלאחר עיון נוסף, לא מצאו השופטים שינוי כלשהו שיוביל לשינוי בפסק הדין שניתן. העדכון הזה חיזק את המסקנה לפיה הדרך הנכונה של העותר למצות את טענותיו היא באמצעות ההליך האזרחי עצמו, כולל אפשרות לערער על החלטות בית משפט השלום בעתיד במידת הצורך.

המקרה הזה מציג את מערכת המשפט בתפקודה מול אזרחים המערערים מול גופים ממשלתיים ומציג את החשיבות של מנגנוני פטור מאגרה וסדרי דין למיעוטי יכולת, כל זאת במסגרת עקרונות השקיפות והגישה הצדקית בתהליך המשפטי.