1. העתירה שלפנינו מכוונת לבקשת העותרים, תושבי האזור בני משפחה אחת, כי יוענק להם מעמד חוקי בישראל על רקע הטענה כי העותר 1 (להלן: העותר) נחשד בשיתוף פעולה עם גורמי הביטחון הישראליים ומשכך נשקפת לחייהם סכנה במקום מגוריהם. לטענתם, אביו של העותר סייע לגורמי הביטחון וכן עסק במכירת קרקעות ליהודים; ואחיו של העותר היה סייען של גורמי הביטחון בשנים 2007-2002. העותר עצמו, כך נטען, לא הופעל ישירות על ידי גורמי הביטחון, אך פעל בשליחות אחיו בכך שמסר לו מידע. העותרים מציינים כי לאחר שהמשפחה נחשפה ככזו המשתפת פעולה עם ישראל נאלצה היא לעזוב את מקום מגוריה, ועברה להתגורר ביישוב אחר שגם בו לא פסקו ההתנכלויות כלפיה, לרבות פגיעות ברכוש. בעקבות מעבר אח העותר, עקרו גם העותרים לישראל והחל מחודש מרץ 2014 הם נמצאים בתחומיה. על רקע זה פנה העותר ביום 14.8.2014 לוועדה לבחינת טענות למאוימות על רקע שיתוף פעולה (להלן: ועדת המאוימים) בבקשה לקבל היתרי שהייה בישראל לו ולבני משפחתו. ביום 24.8.2014 נשלחה לבא כוח העותר הודעה מקצין הפניות של המשיב שבה נמסר כי עניינם של העותרים יעלה לדיון לפני ועדת המאוימים על פי סדר הגשת הבקשות הממתינות לבירור.

2. בתגובתו המקדמית מסר המשיב כי טרם התקיים בוועדה דיון בבקשת העותרים; וכי זו תובא לפני הוועדה, כאמור, בהתאם לסדרי העבודה. בנסיבות אלו, כך נטען, דין העתירה להידחות על הסף כעתירה מוקדמת הואיל הגורם המינהלי טרם נתן את החלטתו בעניין. עוד נטען כי דין העתירה להידחות אף לגופה, בשים לב לנתונים בדבר תנועתו התדירה של העותר מישראל לאזור ובחזרה, שאינם מתיישבים עם הטענה לסיכון הנשקף לו.

3. לאחר עיון בעתירה ובתגובה המקדמית לה באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות נוכח אי מיצוי הליכים. הלכה היא כי "קודם שיגיש עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, שומה על מבקש הסעד לפנות לרשויות המוסמכות ולמצות את ההליכים מולן" (בג"ץ 6055/14 פלוני נ' ראש הממשלה, פסקה 2 (17.12.2014); ראו גם בג"ץ 3129/14 פלוני נ' משרד הפנים, פסקה 5 (25.6.2014)). במקרה שלפנינו, כפי שעולה ממכתב המשיב מיום 24.8.2014 (נספח ע/3 לעתירה) וכן מהתגובה המקדמית לעתירה, עניינם של העותרים טרם נתברר לפני ועדת המאוימים ופנייתם ממתינה להכרעה. משאלה הם פני הדברים, ובהעדר החלטה שהוציאה מלפניה הרשות המוסמכת שאותה יכול לבחון בית משפט זה, לא קמה עילה לסעדים שנתבקשו. לכך יש להוסיף כי ועדת המאוימים מוסמכת ליתן החלטת ביניים שתמנע את הרחקת העותרים מישראל עד להשלמת בדיקתה. ככל שבקשות העותרים לא תיענינה ותימצא לכך עילה, יוכלו הם לשוב ולפנות לבית המשפט המוסמך (בג"ץ 2973/10 קדיח נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (24.5.2010)).

סיכומו של דבר: העתירה נדחית על הסף, בכפוף לאמור בפסקה 2 שלעיל. הצו הארעי שניתן ביום 9.11.2014 יפקע תוך 21 ימים מיום מתן פסק דיננו זה.

ניתן היום, ‏כ"ג בשבט התשע"ה (‏12.2.2015).