תקציר פסקי הדין מבג"ץ 7385/13 ו-8425/13

האירוע המרכזי בתיקים אלה מתייחס לעתירות שהוגשו לבית המשפט העליון בדבר תיקון לחוק למניעת הסתננות בישראל. צדדים עיקריים היו ארגונים ישראליים ואף אנשים פרטיים, כמו "איתן – מדיניות הגירה ישראלית", ומספר עותרים נוספים בהם גבריסלאסי והבאטהמרים, לצד ארגונים לזכויות אדם כגון המוקד לפליטים ולמהגרים, האגודה לזכויות האזרח בישראל וארגונים נוספים המעוניינים בשמירה על זכויות אדם.

מנגד, הצד הנתבע כלל את ממשלת ישראל וגורמים בכירים נוספים במדינה, כמו ראש הממשלה דאז, שר הביטחון, שר האוצר ויועצים משפטיים. העתירות מתרכזות בתיקון מס' 4 של החוק למניעת הסתננות, שהיה פוגע לפי הנטען בזכויות החוקתיות של המסתננים והפליטים בישראל.

בית המשפט העליון, בראשות הנשיא גרוניס ובנוכחות הרכב שופטים רחב שכלל את המשנה לנשיאה ואת שופטים נוספים כגון ג'ובראן, חיות, ועמית, נדרש לנושא זה מתוך התמקדות בהיבטים החוקתיים של החוק וזכויות האדם להעברה, תנועה ומקלט.

במסגרת הדיונים, נתבקשה הצדקה לתיקון המדובר ונבחן האם הוא עומד במבחני מידתיות ונחיצות בהקשר של שמירה על ביטחון המדינה אל מול שמירה על זכויות האדם. השופטים דנו באיזון בין הצורך להגן על ביטחון הציבור הישראלי לבין החובה לשמור על זכויות יסוד ולא לפגוע בכבוד האדם בצורה בלתי מידתית.

אחת העתירות, בג"ץ 7385/13, נדחתה לבסוף ללא צו להוצאות. הדיון הכיל מפרטים בנוגע להחלטות מנהלתיות, והעתירות הוקרנו לבחינה משותפת מאחר שהיו קשורות באותו עניין חוקתי. שני התיקים נדונו באותה ישיבה להקל על ההליכים ולמצוא פתרון שלם יותר.

החלטה נוספת שהתקבלה התייחסה להוצאות המשפט בתיקים השונים, ובה נקבע שעל המשיבים בבג"ץ 8425/13 לשאת בהוצאות הסכומים שנפסקו לטובת העותרים.

במהלך הדיון נשמעה גם בקשה לצירוף ידידי בית המשפט, בתפקיד קליל יותר שאינו משפיע ישירות על פסק הדין אך יכול לסייע אולי בנתינת נקודות מבט מקצועיות בלתי תלויות בתחומים הנידונים.

לסיכום, ההליכים דנו באופן עמוק בזכויות הפליטים והמסתננים בישראל, כאשר בפינות השונות של הדין נבחנו הגבולות שבין הגנה על זכויות האדם לבין הצרכים הביטחוניים והמנהליים של ישראל כמדינה ריבונית.