תקציר פרשת עו"ד קאזם כיואן נגד היועץ המשפטי לממשלה

תקציר זה מסקר את המקרה של עו"ד קאזם כיואן שיצא למאבק משפטי מול היועץ המשפטי לממשלה בעקבות תלונה שלא טופלה לשביעות רצונו. הפרשה החלה כאשר עו"ד כיואן הגיש תלונה פלילית נגד גב' מאי אבו חמדה, לקוחת עבר שלו, על זיוף מסמך שהוגש במסגרת תביעה אזרחית שהגיש נגדה.

ברקע, עו"ד כיואן טען שגב' אבו חמדה השתמשה במסמך מזויף במהלך תביעה אזרחית כיוון שלא שילמה לו עבור שירותים שסיפק לה. התלונה הראשונית שהוגשה ב-2012 הסתיימה בסגירת התיק בשנת 2013 מחוסר ראיות מספיקות.

עו"ד כיואן לא הסתפק בהחלטת הפרקליטות והגיש ערר, אשר נדחה גם הוא ב-2016, עם שינוי העילה לסגירת התיק מחוסר ראיות למשהו משמעותי יותר - היעדר אשמה מצידה של הגב' אבו חמדה.

שלבי ההליך המשפטי ואירועים נוספים

ב-21 בספטמבר 2016 עשה עו"ד כיואן צעד נוסף והגיש עתירה לבג"ץ בדרישה לקבל צו על תנאי נגד החלטת הפרקליטות. הוא ניהל את המאבק המשפטי בעצמו, בזמן שהמדינה יוצגה על-ידי עורכת הדין הדס ערן.

במהלך ההליך ניתנו מספר החלטות טכניות בנוגע להארכת מועדים להגשת תגובות מצד המדינה, עקב הצורך בזמן נוסף להכנת תגובות מתאימות. ההחלטות בנושא זה ניתנו על-ידי השופט מ' מזוז ב-3 בנובמבר, 4 בדצמבר, ו-27 בדצמבר 2016.

ב-4 בינואר 2017, התקיים דיון בפני השופטים ע' פוגלמן, ד' ברק-ארז, ומ' מזוז. כאן נדונה השאלה המרכזית – האם ראוי היה לשנות את עילת סגירת התיק ומידת הסבירות של החלטת הפרקליטות לדחות את הערר.

טענות הצדדים והחלטת בג"ץ

עו"ד כיואן טען שההחלטה לדחות את הערר לא סבירה ומשדרת מסר בעייתי המקל על הגשת מסמכים מזויפים לבתי המשפט. כמו כן, הוא ביקר את התנהלות הפרקליטות והנחיותיה בכל הקשור לזמנים מוגדרים לטיפול בעררים וסגירת תיק בחוסר ראיות או היעדר אשמה.

מנגד, המדינה טענה לחוסר עילה להתערבות של בג"ץ בהחלטה הפנימית של רשויות התביעה והציגה את הבחינה המקיפה שנעשתה לראיות שבתיק. המדינה ציינה שההחלטה לדחות את הערר נתקבלה לאחר בחינה מעמיקה ושקולה של הראיות ועקב סתירות בטענות העותר.

בסופו של יום, בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף, תוך שהוא מאשר את עמדתה של המדינה כי לא הייתה סיבה להתערבות משפטית בהחלטתה המקורית. העתירה נדחתה ללא צו להוצאות, והותירה את עו"ד כיואן ללא האפשרות להעמיד את גב' מאי אבו חמדה לדין פלילי.

תיק זה מדגים את המורכבות בטיפול במקרים של הגשת מסמכים משפטיים שנויים במחלוקת והקושי בהעמדה לדין על זיוף היכן שאין ראיות חזקות ברורות.