סכסוך על חלוקת הכנסות ותחומי השיפוט בדרום הארץ

הסיפור מתחיל כאשר מועצה אזורית רמת הנגב הגישה עתירה לבג"ץ נגד שר הפנים ומספר גופים ומשרדים ממשלתיים נוספים. המועצה ביקשה להוציא צו שיקפיא את ההחלטה על שינוי גבולות וחלוקת הכנסות הארנונה שנעשו בעקבות החלטות של ועדת חקירה מיוחדת, שהוקמה כדי לבחון את הנושא.

הסכסוך נסוב סביב חלוקת הכנסות מארנונה שאינה למגורים בין רשויות מקומיות בדרום ישראל, כולל מועצה אזורית רמת הנגב, מועצה מקומית ירוחם, מועצה מקומית שגב שלום, מועצה אזורית הערבה התיכונה, מועצה אזורית נווה מדבר, ומצפה רמון. כתוצאה מההחלטה, מועצה אזורית רמת הנגב תפסיד הכנסות בסכום משוער של 13 מיליון ש"ח בשנה שיחולקו מחדש בין חלק מהרשויות האחרות.

העתירה שהוגשה לבית המשפט העליון טענה כי ההחלטה על חלוקת ההכנסות התבצעה בצורה לא מוצדקת וגרמה לשינוי לא הוגן בגבולות של המועצה האזורית, מה שישפיע לרעה על התקציב שלה ועל יכולתה לספק שירותים לתושביה.

• העותרת, מועצה אזורית רמת הנגב, יוצגה על ידי עורכי הדין יהושע חורש, אבי אורדו, עמיקם אשל ושיר לכיש.
• המשיבים, שכללו את שר הפנים, מנכ"ל משרד הפנים וראשי מועצות נוספות, יוצגו בין היתר על ידי עורכי דין ערין ספדי-עטילה, ג'מאל אבן חמאד, אינסה גולדברג ורועי פטריק.

באחד הדיונים המוקדמים, הוחלט כי אין לתת צו ארעי באופן מיידי וחד צדדי, והמשיבים נדרשו להגיש תגובתן לעתירה עד למועד מסוים. בית המשפט דן בנושא בהמשך וגם ביקש מהמשיבים להציג השלמות טיעון והבהרות נוספות.

בהמשך הדיונים, נשמעו טענות על ידי כל הצדדים, בנוגע לנקודות מחלוקת שונות. אחת מנקודות המחלוקת העיקריות התמקדה בבסיסים השונים בתחום השיפוט של האזור, והאם הם באמת משויכים לאחריותה של מועצה מסוימת או לא.

לאורך סדרת הדיונים, חלק מהמועצות ביקשו להאריך את מועדי הגשת התגובות שלהן לעתירה. מנגד, בקשות נוספות כולל דחייה בנוגע למועצה מקומית ירוחם ניתנה בהסכמת הצדדים.

הדיונים המשיכו במשך זמן רב, כאשר כל אחד מהצדדים חותר לשכנע את בית המשפט בצדקת טענותיו, כולל הבדיקה כיצד שינויי הגבולות והכנסות הארנונה ישפיעו על יעילות הניהול המקומי ועל איכות החיים של תושבי האזור.

בסופו של דבר, לאחר שמיעת טענות הצדדים והשתמעות הסכמות שונות בדיונים, מועצת ירוחם יצאה מהליכים מסוימים, והתקבלו החלטות יחסית לגבי שאר הצדדים המעורבים. המסע למציאת פתרון הוגן ונכון נמשך בימים שאחריהם, תוך ניסיון להתחשב בנתוני השטח, בצרכי האוכלוסייה וביכולות של כל רשות.

מועצה אזורית רמת הנגב טוענת כי ההחלטות הפוגעות בה הן בלתי מידתיות ועלולות להשפיע בצורה שלילית על היכולת שלה לספק שירותים חיוניים. המערכה המשפטית הזו ממחישה את המתח והקושי בחלוקת אחריות והכנסות בין רשויות מקומיות שונות, במיוחד כשמדובר בהכנסות משמעותיות מארנונה שאיננה ממגורים.