סיפור מעל דפי בג"ץ 6745/15: חאלד אבו חאשיה נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית

סיפור תיק זה מתאר מאבק משפטי מורכב בין משפחת אבו חאשיה לבין המפקד הצבאי של איזור הגדה המערבית. הסיפור מתחיל לאחר אירוע טראגי שהתרחש ב-10 בנובמבר 2014, כאשר נור אלדין אבו חאשיה, בן משפחתם של העותרים, דקר למוות חייל ישראלי בשם אלמוג שילוני סמוך לתחנת רכבת "ההגנה" בתל אביב. בעקבות המעשה הוגש כנגדו כתב אישום בגין רצח בכוונה תחילה.

לאחר כשנה ממועד הפיגוע, החליט המפקד הצבאי להפעיל צו הריסה נגד הדירה שבה מתגוררת משפחת אבו חאשיה במחנה הפליטים "עסכר החדש" שבשכם. סמכותו של המפקד נובעת מתקנה 119 לתקנות ההגנה בשעת חירום מ-1945, שמאפשרת נקיטת צעדים שכאלו במקרים של פעולות טרור.

משפחת אבו חאשיה, אותה מייצגת עו"ד לאה צמל, ערערה לבג"ץ בבקשה למנוע את ההריסה וביקשה צו על תנאי כלפי ההחלטה. לטענתם, ההריסה היא מעשה עונש קולקטיבי שסותר עקרונות צדק בסיסיים. הם ציינו כי הבקשה להריסה הועלתה באיחור של כמעט שנה, וכי היא תפגע בילדים הנוספים המתגוררים בדירה.

• באוקטובר 2015 התחילו הדיונים בבית המשפט העליון, כאשר נשיאת המושב הייתה המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, בליווי השופטים צ' זילברטל ומ' מזוז.
• במהלך התקופה עד ההכרעה, הוגשו מספר בקשות לדחיית מועדי דיון, הוצאת צו על תנאי והארכת מועדי הגשת תגובות מטעם המשיב, שייצגו עו"ד יוכי גנסין ועו"ד יונתן ציון מוזס.
• בדיון המכריע בנובמבר 2015, החליט בג"ץ ברוב דעות (של השופטים זילברטל ומזוז) לבטל את צו ההחרמה וההריסה שהוצא על ידי המפקד הצבאי ולמנוע את מימושו, בכך הפך את הצו על תנאי לקבוע.
• השופט א' רובינשטיין, בדעת מיעוט, צידד בהריסה חלקית בלבד של הדירה.

ההכרעה הדגישה את המתח הקיים בין הצורך להאבק בטרור לבין ההגנה על זכויות האדם של תושבים חפים מפשע שנמצאים במעגל הקרוב של העבריין, תוך לקיחה בחשבון של הנזק השרווי להיגרם למשפחתו ולמקום מגוריהם הקבעי.

השופטים הדגישו את הצורך לשקול מחדש את השימוש בכלים פוגעניים מסוג זה, במיוחד כאשר מדובר בצעדים קולקטיביים שמכוונים לא רק נגד העבריין אלא גם נגד משפחתו. מקרה זה מעורר שאלות על האיזון בין הביטחון הלאומי לאנושיות והאחריות למניעת פגיעה לא מוצדקת באזרחים.