3. דין העתירה להידחות על הסף. ככלל, ולהוציא מספר חריגים קונקרטיים הקבועים בחוק ואינם נוגעים לענייננו, לא ניתן להשיג על החלטות ביניים בהליך הפלילי, אלא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. בית משפט זה קבע פעמים רבות כי עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אינה יכולה לשמש "נתיב חלופי" להשגה על החלטות ביניים בהליך הפלילי, ועל כן הוא יתערב בהחלטות כאלה רק במקרים נדירים שבהם מתגלה כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות או שרירות קיצונית, וכן במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית המחייבת הכרעה או כאשר דחיית העתירה תגרום לנזק בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו באמצעות ערעור על פסק הדין הסופי (ראו למשל: בג"ץ 583/87 הלפרין נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 683, 700 (1987); בג"ץ 6371/94 דרעי נ' בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מט(1) 133 (1995); בג"ץ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, פ"ד סא(3) 93, 131-130 (2006)). ענייננו אינו נמנה על קטגוריית מקרים מצומצמת זו, אף לא בקירוב. אין צריך לומר שהכלל האמור חל גם על בקשות לזימון עדים (ראו למשל: בג"ץ 1747/06 סנקר נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב (19.3.2006); בג"ץ 4368/08 כהן נ' כבוד השופט שכיב סרחאן (2.6.2008)).

4. סוף דבר: העתירה נדחית. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏י"ג בשבט התשע"ה (‏2.2.2015).