תקציר התיק של שושנה שמיר נגד מועצת מקרקעי ישראל ואחרים

המקרה של שושנה שמיר נגד מועצת מקרקעי ישראל ורשות מקרקעי ישראל הוא תיק בג"ץ שנערך בבית המשפט העליון. בתיק זה מעורבים גם אמנון וטליה חדאד. מדובר בעתירה שהוגשה בבג"ץ 637/17 על ידי שושנה שמיר, שבה היא מבקשת מבית המשפט העליון לדון בעניינים הקשורים למקרקעין.

התיק הוגש על מנת לנסות לפתור מחלוקות שקשורות לזכויות במקרקעין. היה רצון לשלב את הדיון בתיק זה עם תיקי בג"ץ אחרים שהיו קשורים לנושא דומה, כמו בג"ץ 1836/16, בג"ץ 5414/16 וערעור 8352/16.

ההחלטות בבית המשפט נעשו על ידי השופט י' עמית. בפעם הראשונה, ההחלטה ניתנה על הדיון המשותף שייערך ב-18 בספטמבר 2017, שם גם נתבקשה המשיבות למסור את תגובתן המקדמית תוך 30 יום לפני מועד זה. כלומר, בית המשפט ביקש מהמשיבות, מועצת מקרקעי ישראל ורשות מקרקעי ישראל, להגיש את התגובה שלהן לעתירה שהוגשה.

בשלב מאוחר יותר, ב-27 בספטמבר 2017, הוגשה בקשה מטעם המשיבים למתן ארכה להגשת תגובתם. השופט י' עמית קיבל את הבקשה והחליט להאריך את המועד עד ל-18 באוקטובר 2017, למרות שעמדת העותרת הייתה קיימת בפני השופט. כלומר, למרות התנגדות העותרת לכך, בית המשפט אכן התיר למשיבות להגיש את תגובתן המלאה במועד מאוחר יותר.

בעתירה שהוגשה ביקשה שושנה שמיר שבית המשפט יוציא צו על-תנאי למועצת מקרקעי ישראל ולרשות מקרקעי ישראל. משמעות בקשה זו היא שבית המשפט מתבקש להורות למשיבות הצד הנגדי להסביר מדוע לא לקיים דרישות מסוימות שהעותרת דורשת. המתן של צו על-תנאי הוא כלי משפטי חשוב שבעזרתו מתאים בית המשפט פתרון זמני על המצב עד למתן החלטה סופית.

בתיק זה, התהליך המשפטי כלל מספר צעדים של תכתובות בין הצדדים ובית המשפט, באשר לנושאים שעל הפרק והעתקים של התגובות ביניהם. הנושא של זכויות במקרקעין הוא נושא לא פשוט ופעמים רבות דורש התייחסות משפטית מקיפה כדי להבטיח צדק למעורבים.

יש לציין כי בעת שהתקיימו הדיונים השונים נערכו בבית המשפט העליון בתוך סדרת ישיבות, למעורבים ניתנה ההזדמנות להציג עמדותיהם, לעניין את בית המשפט בפרטים שונים של העניין וכן להתעמת עם טענותינו השונות לפני שהשופט מחליט לפסוק בכל הנוגע לסוגיה זו. במקרה זה, נשמעו העמדות השונות ולאחר מכן התקבלו ההחלטות הראשוניות והיווה דחיפה להצעות החלטה נוספות ככל שהתקדם התיק במשפט.

• העתירה המקורית נקבעה לדיון יחד עם תיקים נוספים שהעלו נושאים דומים במועד עתידי במטרה לייעל את ההליכים.
• האיחור בהגשת התגובות מצד המשיבות נתפס כשיקול שהשופט היה פתוח לתוכו, תוך התחשבות בעמדת כל הצדדים המעורבים.
• בסיכומו של דבר, התיק נמשך בפרוצדורות משפטיות עד שהוסדרו כל הסוגיות לרבות ישיבות נוספות שנערכו לפי הצורך.

המקרה של שמיר והמשיבים מבטא את המורכבות שבניהול ענייני מקרקעין בערכאות משפטיות ואת הצורך לפעול בצורה שקופה ומוסדרת. התיקים בבית המשפט העליון כוללים לא פעם פתרונות יצירתיים המציעים כיצד ניתן להגיע לפשרה או להסדר שימנע מחלוקות מיותרות.