תקציר תיק יעקב ארגמן נגד משטרת ישראל - בג"ץ 6213/14

יעקב ארגמן הגיש עתירה לבית המשפט העליון כנגד משטרת ישראל. העתירה עסקה בבקשתו של ארגמן לשנות את עילת סגירת תיק חקירה שנפתח נגדו בשנת 2010 ובו הואשם בתקיפת שוטר, איומים והתפרצות למטרת עבירה. החקירה הסתיימה ללא הגשת כתב אישום ותיק החקירה נסגר בעילת חוסר ראיות מספיקות. אולם, ארגמן טען כי לא הייתה כלל הצדקה להאשמה ודרש לסגור את התיק בעילת חוסר אשמה.

לאורך ההליך, התברר כי השוטר שהתלונן כנגד ארגמן חזר בו מטענותיו, ולמעשה לא הייתה הצדקה ראשונית לחשד לתקיפה. הדיון בעתירה התקיים במספר מועדים, כאשר לאורך הדרך ביקשו הצדדים להגיש מסמכים והשלמות טיעון שונות.

בתחילת ההליך, בתאריך 16 בספטמבר 2014, הורה בית המשפט למשטרת ישראל להגיש תגובה מקדמית תוך 45 יום. המשטרה הגישה בקשה להארכת מועד קצרה והתבקשה להגיש את תגובתה בהשלמה, מה שהתרחש לאחר מכן במספר מועדים, גם במסגרת הדיונים וגם בצורה כתובה.

• בתאריך 18 ביוני 2015 נקבע כי העניין יידון בהרכב של שלושה שופטים.
• בתאריך 19 באוקטובר 2015, נעתר אחד השופטים לבקשה להוספת מסמך נוסף לתיק העתירה.

במהלך הדיונים, הוגשו גם בקשות להארכות מועד מצד משטרת ישראל להתמודדות עם חלק מהטענות שהעלה ארגמן. כך למשל, בתאריך 6 באפריל 2016, המשיבה ביקשה זמן נוסף להגיב לטענות העותר, והדבר אושר על ידי בית המשפט.

לבסוף, בתאריך 1 בדצמבר 2016, השופטת ע' ברון הפיצה את פסק הדין, והוחלט לדחות את העתירה. בית המשפט קבע כי אין להורות על שינוי עילת סגירת התיק שכן זה מתיישב עם הפרקטיקות הנהוגות במקרים דומים אחרים, והובהר שאין מקום לסטות מהמבחנים הקיימים אשר נקבעו בהנחיות פרקליט המדינה.

מתוך פסיקת בית המשפט נקבע כי סגירת תיק מחוסר ראיות מספיקות ולא בהעדר אשמה יכולה לעיתים לבטא חוסר הצדקה בביצוע המשך פעולות מסוימות כנגד החשוד, אך היא לא בהכרח מצביעה על קרות העבירה. בסופו של דבר, המפתח לשינוי עילת הסגירה היה בקבלת החלטת היחידה החוקרת בהליכי פניה מסודרים ומשלימים.

לאחר שבחן את חומר הראיות והנאומים, פסק הדין נחתם בהחלטה לדחות את העתירה ולהשאיר את הדברים כפי שהם, זאת תוך ציון העובדה כי עקב היעדר התערבות נוספת מצד המשטרתית או המשפטית לא נמצא מקום לשנות את צו הסגירה. החלטה זו תואמת את נוהלי הפרקליטות ולא נמצא מניע משפטי מובהק לסטות ממנו במקרה זה.