סיפור המקרה: מאבק האגודה לזכויות האזרח בישראל לביטול תקנות ופקודות המשפט המנדטוריות

האגודה לזכויות האזרח בישראל, ביחד עם אעלאם - מרכז התקשורת לקהילה הערבית-פלסטינית בישראל, הגישה עתירה לבית המשפט העליון נגד שר הפנים והכנסת. המטרה המרכזית של העתירה הייתה לבטל תקנות ופקודות מהתקופה המנדטורית, שלדעת העותרים פוגעות בחופש העיסוק והביטוי במדינה. העתירה כיוונה במיוחד לביטול פקודת העיתונות משנת 1933 ותקנה 94 לתקנות ההגנה משעת חרום מ-1945.

במהלך מספר שנים, נדונה העתירה בבית המשפט העליון כחלק מסדרה של דיונים, שבמהלכם נקבעו מועדים להשלמת הליכי חקיקה ולבחינת עמדות הצדדים המעורבים. העתירה, שהוגשה בשנת 2014, נדרשה להמתין להכרעות פוליטיות ולליכי חקיקה שהממשל הנכחי התחייב לנהל למען עדכון והפיכה למודרניים של התקנות הוותיקות הללו.

• ביום 11 ביוני 2017, לאחר שעתירתם הושגה להסכמה, נמחקה העתירה בהסכמה בבית המשפט, תוך הבטחה שהסעדים שנדרשו נלקחו בחשבון.
• באותה עת, בית המשפט קבע כי המשיבים חייבים לשלם הוצאות לעותרים בסך 20,000 ש"ח.

ההליך המשפטי התנהל בחזיתות שונות ולווה בהודעות מעדכנות במועדים שונים מצד העותרים והמשיבים, כמו גם החלטות אין ספור שנוגעות לתהליכים פוליטיים ומשפטיים הנדרשים לביצוע שינויים ברגולציות קיימות. עם הזמן, ועם הלחץ שהופעל על המדינה מצד אגודות שונות ומצד בית המשפט עצמו, נוספו מאמצים לחקיקה חדשה שתעניין את פקודת העיתונות והתקנות העתיקות שלא מותאמות עוד לעולם המודרני ולערכי היסוד של מדינת ישראל.

במהלך התהליך התברר כי ההישג הממשי שהועבר לעותרים הוא באי-יכולת המדינה להמשיך ולהשתמש בתקנות אלו ללא חקיקה מעודכנת, ומהלכי החקיקה נמשכו תחת עיניים פקוחות של עמותות לזכויות האדם ובית המשפט.

המשמעות המשפטית והתהליכית של ההישג הזה היא שחרף הארכאיזם של התקנות הוותיקות, ובעקבות הליכים משפטיים וחקיקתיים אלו, קיימת כיום יותר מודעות לעדכון והתאמת חוקי היסוד הדמוקרטיים של ישראל למציאות העכשווית בזכות הליכי בג"ץ אלו שהבשילו לתוצאה שקטה אך אפקטיבית.