תקציר עתירה בג"ץ 5746/20

העתירה בג"ץ 5746/20 הוגשה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק על ידי מספר ארגונים: האגודה לזכויות האזרח בישראל, עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, רופאים לזכויות אדם - ישראל ופרטיות ישראל. המטרה המרכזית של העתירות הללו הייתה להתנגד לחוק שמאפשר לשירות הביטחון הכללי (שב"כ) לשתף פעולה עם הרשויות האזרחיות בטיפול במשבר הקורונה ולבצע מעקב אחרי מי שנמצאו בקרבת חולים בנגיף.

בפרט, העותרים התנגדו להחלטת הממשלה שהסמיכה את שירות הביטחון הכללי לאסוף ולעבד מידע טכנולוגי, כמו מיקומים של אנשים, לצורך זיהוי מגעים קרובים עם חולי קורונה. הסמכה זו הייתה חלק ממאמץ להפחית את התפשטות הנגיף באמצעות זיהוי אנשים שצריכים להיכנס לבידוד.

ההחלטה הראשונה התבססה על תקנות שעת חירום שאושרו על ידי הכנסת. לאחר שקיבל ביקורת ציבורית רחבה ועתירות לבית המשפט, הממשלה חוקקה חוק מיוחד שאישר את פעולות שב"כ בחקיקה ראשית. העותרים מתוך העתירה טענו כי החוק פוגע בפרטיות של אזרחים, ויש לחזור לחשיבה מחדש על דרכי הפעולה והתשתיות החוקיות המתאימות.

• ראשית, נטען כי אין בהכרח למשרד הבריאות לענייני פרטיות אמצעים מספיקים כדי להגן על פרטיות האזרחים בהקשר זה.
• שנית, ביקשו העותרים שהכנסת והממשלה יפעלו בדרכים אחרות, שלא ידרשו שימוש בטכנולוגיות פלישה לפרטיות.
• שלישית, עלתה שאלה של נחיצות ואפקטיביות כלי שב"כ בתחומים אזרחיים בכלל.

בית המשפט העליון בראשות השופטים מ' מזוז, ע' פוגלמן וי' וילנר, החליט לדחות את העתירה על הסף בטענה שבנושאים כאלה יש ראשית כל לנצל את כל הליכי המוצא האפשריים לפני שפונים לבית המשפט, כולל פנייה לגורמים מוסדיים שיכולים להתערב בניהול הסוגיות האלו.

במהלך הדיון, הצדדים הגישו בקשות נוספות אשר כללו בקשה לעיון מחדש ובקשה להארכת מועדים להגשת תגובות, שניתנו בעקבות ההתמודדות המשפטית והסיכומים בין הצדדים. החלטות אלה ניתנו ברובן תוך רצון לשיתוף פעולה וניסיונות להבטיח שכל הצדדים יוכלו להציג את עמדותיהם בצורה מלאה.

לסיכום, בית המשפט לא קיבל את טענות העותרים אך הצביע על הצורך המתמיד לקבוע מדיניות ברורה ומאוזנת לגבי השימוש בטכנולוגיות מתקדמות כאמצעים לצמצום התפשטות מחלות תוך שמירה על זכויות אזרח.