2. העותר הוא תושב פלסטיני (יליד 1974) בכפר יאטה שליד חברון. לדבריו, החל מגיל 20 החל לעבוד בישראל ואז החלו חשדות בקרב הסובבים אותו כי הוא משתף פעולה עם גורמי ביטחון בישראל. העותר עבר להתגורר בצפון הארץ עם משפחתו וזאת ללא אשרת שהייה. כאשר היה נתפס העותר בתחומי מדינת ישראל היה מגורש בחזרה לשטחים, שם סבל לדבריו מהתנכלויות בשל החשדות נגדו, וחוזר חלילה.

3. מתגובת המשיבים עולה כי עתירתו של העותר הוגשה ימים ספורים לאחר פנייתו לוועדת המאוימים. משכך טענו המשיבים כי עתירתו היא מוקדמת, שכן אין עדיין החלטה של ועדת המאוימים בעניינו. המשיבים מציינים כי ככל שהעותר חש שהאיום כלפיו בימים אלה הוא קונקרטי ומוחשי, יש בידו לפנות לקצין המאוימים במנהלת התיאום הקישור (מת"ק) ולבקש היתר שהייה עד להחלטת ועדת המאוימים.

4. דין העתירה להידחות על הסף. כפי שעולה מעמדת המשיבים, פנייתו של העותר מונחת על שולחנה של ועדת המאוימים וטרם ניתנה החלטה בעניינו. בנסיבות אלה העתירה הוגשה בטרם עת. בבג"ץ 7439/14 דבאבסה נ' שר הפנים (20.11.2014) שעסק בנסיבות דומות למקרה הנוכחי צוין בלוח הזמנים שנוצר - שבו עברו ימים ספורים בלבד מיום הפנייה לוועדת המאוימים ועד להגשת העתירה - אין לומר כי ההליכים מוצו ואין מקום להתערבותו של בג"ץ. בבג"ץ 1165/10 סנימה נ' שר הפנים, פסקה 3 (3.5.2010) (להלן: עניין סנימה), צוין בהקשר דומה כי "ועדת המאוימים, הפועלת במסגרת מפקדת תיאום הפעולות בשטחים, והיא הגורם המוסמך לדון בבקשת העותר למתן היתר שהייה בישראל נוכח הטענה בדבר סכנה הנשקפת לחייו בשטחים בשל מתן סיוע לישראל. [...] ניתן לצפות, אפוא, כי בעתיד הקרוב הוועדה תידרש לעניין, ותיתן את החלטתה לגופה של הבקשה. מכל מקום, בטרם הפעילה הוועדה את סמכותה, אין בנמצא החלטה העשויה לשמש עילה לביקורת שיפוטית". דברים אלה כוחם יפה גם בנסיבות המקרה שלפנינו. משכך אין בידינו אלא לדחות את העתירה על הסף.

5. אשר לבקשה לצו ביניים, דומה כי זו מתייתרת. עד שתכריע הועדה בעניינו וככל שסבור העותר כי נשקפת לו סכנת חיים מידית, יש בידו לפנות לקצין המאוימים במנהלת התיאום והקישור הקרובה למקום מגוריו ולבקש היתר שהיה זמני (ראו עניין סנימה, פסקה 4; בג"ץ 3061/14 פלוני נ' משרד הביטחון, פסקה 3 (12.6.2014)).

סוף דבר, העתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים נדחית בזאת. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג בכסלו התשע"ה (15.12.2014).