Al Aseel Co. For Trade, Industry & General Contract נ' שר הביטחון ומשרד הביטחון

העתירה עוסקת במחלוקת בין חברת Al Aseel Co. For Trade, Industry & General Contract ואוסאמה מוחמד סעיד נעסאן מצד אחד, לבין שר הביטחון ומשרד הביטחון מצד שני. החברה והעותר ביקשו מבית המשפט העליון להורות על מתן צו על תנאי וצו ביניים בנוגע למחלוקת סביב פעולות שבוצעו או עלולות להתבצע בטובין מסוימים.

במסמך הראשון, בדיון שנערך ב-8 בנובמבר 2015, צוין כי בית המשפט העליון בראשות השופט דנציגר, העביר את הטיפול בעתירה להרכב מורחב. נוכח הסכמת המשיבים, ניתן צו ביניים האוסר עליהם לבצע כל פעולה בטובין הנדונים עד להכרעה הסופית בעתירה.

ההחלטה הראשונה ניתנה בעקבות בקשה לפעולה מיידית הנדרשת עקב חשש לפעולות שעלולות לפגוע במושא העתירה, וכי לא נקבע מועד לתגובה מקדמית מצד המשיבים.

במסמך השני, מה-25 ביולי 2016, קבע בית המשפט בהרכב שכלל את הנשיאה נאור והשופטים מלצר וברק-ארז, כי לאחר שעיינו בחומר החסוי, העותרים החליטו למשוך את העתירה בהמלצת השופטים, וזאת בלי לפסוק לחובתם הוצאות משפט. החלטה זו מסיימת את התיק בכך שלא נמשכה הכנה למתן החלטות נוספות באותו עניין.

במסמך השלישי, מה-1 ביוני 2016, התבקשו המשיבים להגיב עד ל-6 ביוני 2016 להמשך ההליכים, בהינתן שהתגובה המקדמית עדיין הייתה חסרה. צו זה קבע דרישה להגשת תגובה רשמית מצד המשיבים, שנועדה לקדם את ניהול ההליך המשפטי ולקבוע את כיוונו.

בהחלטה נוספת, מ-23 באוגוסט 2015, קרא השופט דנציגר למשיבים להגיש תגובה מוקדמת לעתירה ובקשה למתן צו ביניים עד ל-23 בספטמבר 2015. השופט גם ציין כי ראוי שהמשיבים יימנעו מנקיטת צעדים בלתי הפיכים עד להחלטה בעניין צו הביניים.

• צדדים מעורבים:
  • העותרים: חברת Al Aseel Co. For Trade, Industry & General Contract ואוסאמה מוחמד סעיד נעסאן
  • המשיבים: שר הביטחון ומשרד הביטחון
• מחלוקות:
  • סוגיות הקשורות לטובין שהעותרים טענו כנגד פעולות המשיבים
• דיונים מרכזיים:
  • הדיון ב-23 באוגוסט 2015 תחם את זמני התגובות של המשיבים לבקשת העותרים
  • הדיון ב-8 בנובמבר 2015 קיבל את הסכמת המשיבים להימנע מפעולות נוספות בטובין עד להכרעה
  • דיונים נוספים הביאו את העותרים לחזור בהם מהעתירה בעקבות בחינה של חומר חסוי

תוצאות אלו מסכמות את ההתנהלות המשפטית בתיק, אשר הוכרעה בסופו של דבר לטובת המשיבים, כאשר העותרים משכו את עתירתם על בסיס חומר ראייתי שהוצג לעיניהם בלבד. מכאן שגם לא נקבעו הוצאות נוספות על ידי בית המשפט נגד העותרים.