תיק בג"ץ 5376/16: "הורים שכולים נגד מדיניות הממשלה"

תיק בג"ץ 5376/16 עוסק בעתירה שהגישו הוריו של הנער מוחמד אבו חדיר נגד מדיניות שר הביטחון. מוחמד אבו חדיר נרצח באכזריות בידי קבוצה של תוקפים יהודים, ומותו זעזע רבים ברחבי הארץ. הוריו של מוחמד, חוסין וסוהא אבו חדיר, התקשו לעמוד במותה של בנם, והחליטו לקחת צעד משפטי כנגד האחראים למותו, מאחר והאיחוד הרוסי לתיק היה הסתרת הזהויות של התוקפים בתיק.

העותרים טוענים שהשלטון לא פעל בצורה שוויונית כלפי מחבלים יהודים וערבים, כאשר קיים הבדל בטיפול בעקבות פיגועים שהתלוו בהם יהודים. המדינה משתמשת בתקנה 119 להריסת בתים במקרה של מעשה טרור ערבי, אך בהתקפה הנדונה, לא חלה מדיניות זו כלפי התוקפים היהודים.

הדיונים המשפטיים החלו לאחר שנערכה ביקורת ותשומת לב ציבורית רחבות בעקבות המעשה האכזרי. חוסין וסוהא אבו חדיר, המיוצגים על ידי עורך הדין מוהנד ג'בארה, ערערו על החלטת שר הביטחון לגרש את הנהלים כלפי משתתפי הפיגוע שלא כחוק וכן על הימנעות מהריסת בתי הרוצחים כפי שנהוג במקרים של פיגועים מצד פלסטינים.

בית המשפט קבע שהתיק טעון דיון נוסף ודרוש להבין טוב יותר את ההשלכות של תקנה 119, ובמיוחד האם השימוש בה להריסת בתים יכול לסייע בהרתעה גם כלפי יהודים המעורבים בפיגועים. השופטים, בהובלת המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, נגעו בשאלה האם ההרתעה כלפי התוקפים היהודים עשויה להפחית מקרים דומים בעתיד.

בנוסף לכך, הטענות כללו ביקורת על התנהלות המדינה שלא הגיבה למקרים מרתיעים בציבור היהודי בצורה מספקת, ובכך הפליה מערבית כלפי הפלסטינים.

מסמכי בית המשפט מצביעים על מחלוקות שנולדו סביב לוחות הזמנים להגשת מסמכים ותגובות. בית המשפט התבקש להחליט האם יש להחיל את תקנה 119 גם על רוצחים יהודים, או שמא על המדינה להימנע מהשימוש בתקנה במקרים אלו.

החלטת בית המשפט ניתנה בהתחשב בכך שהמשיבים, משפחות הרוצחים המואשמים, טוענים על זכויותיהם וכי "אין הריסת בתים" היא מדיניות ראויה יותר, תוך התייחסות להמשך השהיית ההחלטה המשפטית עקב הצורך בניתוח המקרים על ידי הדרגים הבכירים ביותר במערכת הביטחון והמשפט.

התיק ממשיך לעורר עניין ציבורי רחב, בעיקר בשל ההשלכות החברתיות והפוליטיות הנלוות. ההורים, פונים לציבור ולמערכות החוק בדרישה לצדק הזועק מכתבות הפעולה של הרשויות, ובסרקזם למטרה לסיים את האפליה בין יהודים לערבים בענייני ביטחון המדינה והריסת בתים.

טענות המדינה נוגעות לכך שפעולות פיגוע בקרב הפלסטינים הן שכיחות יותר ומשום כך משתמשים בתקנה 119 כמנגנון הרתעה משמעותי, בעוד שמקרים נגד יהודים פחות נפוצים. התיק נדון לעומק בדיונים נוספים, ונדרשה מסירה של מידע נוסף על ידי הרשויות כדי לבחון מחדש את המקרה.

• המשנה לנשיאה א' רובינשטיין ושופטים אחרים בחנו את השאלות המורכבות סביב שימוש בתקנה 119 במקרה זה.
• מזכירויות פעלו לוודא שכל המסמכים הדרושים נמסרו ונבדקו לפני ההחלטה הסופית.
• המתייחסים בדיון ובהחלטות מתמקדים בשאלה איך לנצל את התקנה להרתעת פיגועים, תוך שיקול של שוויון בין סוגי מפגעים שונים.