בג"ץ 5376/16 - חוסין אבו חדיר נגד שר הביטחון

בתיק המדובר, הוריו של מוחמד אבו חדיר, חוסין וסוהא אבו חדיר, עתרו לבית המשפט העליון כנגד שר הביטחון ואחרים, בעקבות רצח בנם. מדובר במקרה רגשות נפיצות שבמרכזו עומדת השאלה האם יש להשתמש בתקנה 119 של תקנות ההגנה משעת חירום להריסת בתים של מחבלים יהודים באותו אופן שמשתמשים בה להצדקת הריסת בתים של מחבלים ערבים.

בעתירתם, טענו העותרים כי ההחלטה של שר הביטחון שלא להרוס את בתי רצח בני המשיבים, אשר הורשעו במעשה הרצח, מהווה אפליה כיוון שהחוק הפלילי נאכף על הרוצחים בצורה מלאה, אך אמצעי ההרתעה המנהלית כלומר הריסת הבתים לא הוחלה. העותרים הדגישו כי מדובר באפליה לא צודקת כלפי האוכלוסייה הערבית והעלו צורך לבחון שימוש שוויוני בתקנה זו גם במקרה רצח יהודים שביצעו יהודים.

בית המשפט חקר את תקפות ההחלטה של שר הביטחון לשקול או להימנע מהריסת הבתים בשימוש בסמכות הקבועה בתקנה 119, ויחד עם זאת, המערכת המשפטית והמדוברים הדגישו את המורכבות והרגישות של ההחלטות הללו.

• בעתירה הפנו העותרים אצבע כלפי איכות שיקול הדעת של שר הביטחון שהוגדר כנגד ההגיון והחוויה ההוגנת בעיניהם.
• נטען כי אי המדיניות האחידה בהריסת בתי יהודים מהווים אפליה ויכולה להוביל להשלכות חמורות כלפי האוכלוסיית הערבית ואף לגרור פגיעה בחוק הבינלאומי.
• העו"ד של העותרים הפנה לקריטריונים השווים שצריך לעמוד בהם כלפי כל סוגיה של הרס, מקורבים מבית המשפט, מי שיכול להורות על ההרס צריך לקחת בחשבון את השפעה הסבירה כלפי שני הצדדים.

בסופו של יום, בית המשפט העליון פסק שיש לנקוט מדיניות שוויונית ושקולה לכל מקרה לגופו, ובייחוד בנוגע לשימוש בהריסת בתים כצעד הרתעתי, תוך כדי הבנה של הרגישות החברתית והפוליטית הנלוית להחלטות כאלו.

בית המשפט הדגיש כי השימוש בתקשורת אפקטיבית, עבור החלטות רגישות אלה, הכרחית ונדרשה הודעה משלימה מהמשרד הבכיר, ובין היתר לטפל בשאלות שתעמודנה בפני השופטים.

ישיבה נוספת נדחתה עד קבלת תשובות מפורטות מצד המשיבים וביאור הקריטריונים שבהם יש לדון במדיניות מסוג זה בעתיד, תוך דיון ציבורי רחב ואמון הציבור במערכת השיפוטית.

הדיונים נתפרסו על פני מספר מועדים, עם החלטות בנוגע לזמן ותנאים להסדרה ולהודאות מהמשיבים. המשפט המשיך להתדיין, עם דגש על שקיפות וקיום קראוון אחריות המשפטית של כל צד מעורב.