תקציר תיקים - בג"ץ 5082/15: יעל שפרה ברשד נגד גורמים שונים במדינה

בשנת 2015, עתרה יעל שפרה ברשד לבית המשפט העליון, כנגד מספר גורמים מדינתיים ופרטיים. העתירה נוגעת לדיון העוסק בחקירת מוות בלתי רגילה, כשברקע עומדים מספר צדדים מעורבים, לרבות כבוד השופטת החוקרת גב' אפרת פינק, בית החולים הדסה עין כרם, המרכז הרפואי קפלן, משטרת ישראל ומדינת ישראל עצמה.

המשפט החל בבקשה לצרוף נספח לכתב העתירה שלא צורף מראש, כאשר השופט א' שהם קיבל את הבקשה ואפשר לצרף את הנספח. כל אחד מהמשיבים נדרש להגיש תגובתו לעתירה עד ל-11 באוגוסט 2015.

במהלך הדיונים שנמשכו על פני כשנה וחצי, טיפלו השופטים בעתירה מזוויות שונות, והועלו מספר בקשות נוספות שהגישו הצדדים. אחת הבקשות הייתה לצירוף חומר ראיות חסוי שנכלל בדיון הראשון. מדובר בדרך כלל בחומרים שיכולים לשפוך אור על החקירה בעידן של ביטחון מידע תוך שמירה על פרטיות המעורבים.

ב-1 בנובמבר 2016, השופט נ' הנדל נדרש עדכון לגבי חקירת המוות שבבסיס העתירה כדי להמשיך את הטיפול במידה ונדרש. במקביל, המשיבים 8 ניצלו את הפגרה והגישו בקשה להורות על העותרת להפקיד ערבון להבטחת הוצאות, אך החלטה בנושא זה נמסרה לבדיקה של רשם בית המשפט ולא נכללה בהחלטת השופט.

לא פחות מספר פעמים נקבע כי יש להגיש עדכונים לידיעת בית המשפט אם היו התפתחויות. צעד זה הינו קריטי מכיוון שמדובר חקירת מוות, מה שמצריך התקדמות במה שמתגלה בהליכים חיצוניים. לאורך התקופה זו והמתפרסמת באוקטובר ובדצמבר 2016, הועלו סוגיות כמו מתן צווים על תנאי, ושאלות לגבי ההרכב השיפוטי שיחליט על המשך הדיון ויומו בצידו. כל אלו מתבצעים בקפדנות רבה כאשר בראשה עומדים השופטים נ' הנדל, ס' ג'ובראן, י' דנציגר ומ' מזוז אשר נטלו עליהם את האחריות לתיק זה.

ב-22 בינואר 2017, נחתמה העתירה בציון שכולם הסכימו לסיים את ההליך ללא צו להוצאות. כלומר, המחלוקת נמשכה קרוב לשנתיים ובסופה, בהתחשב בכל הנסיבות והעדויות שהוצגו, לא נדרשה התערבות נוספת מצד בית המשפט.

• העותרת יעל שפרה ברשד יוצגה על ידי עורכי הדין שרה כהן טראב ומקסים ליפקין לאורך התהליך.
• המשיבים, מנהלים ובעלי עניין שונים במשיבה 8 לוו בעורכי הדין אופיר סטרשנוב ויעקב עוזיאל.
• מדינת ישראל, בצד הממשלתי, לוו בעורכי הדין פנחס גורט וערין ספדי-עטילה.

ככל הנראה, התהליכים המשפטיים הללו הם דוגמא למידה שבה מערכת המשפט מתמודדת עם מקרים מורכבים מהם לא ברור כיצד המוות אירע ומה ההשלכות המשפטיות, מוסריות וחברתיות שנובעות ממנו. בסוף ההליך, כל צד מבקש פשוט לשים את המקרה מאחוריו ולהתמקד בשיקום ובתכנון עתיד טוב יותר.