העתירות נגד תשלומי החינוך הבלתי רשמיים בישראל

בעתירה לבית המשפט העליון, שהתפרסה על פני מספר שנים, העלו ג'קלין שמשון, האגודה לזכויות האזרח בישראל ואחרים, טענות כנגד התשלומים הנוספים שמשרד החינוך מאשר לגבות מהורים במערכת החינוך הציבורית. מדובר בתשלומים עבור חוגים, תוכניות חינוכיות מיוחדות והעשרות נוספות לבית הספר הפורמלי, המכונה בעגה עממית "חינוך אפור".

מצד העותרים הובעה דאגה מכך שתשלומים אלו מעמיקים את הפערים החברתיים, ומצד שני הביעו ההורים את רצונם לאפשר לילדיהם לקבל חינוך רחב ומעמיק יותר המתאים לערכיהם ותפיסותיהם החינוכיות האישיות. העיריות והגופים הציבוריים, כמו עיריית הוד השרון ומועצה אזורית גלבוע, הנמצאים בין המשיבים, מבקשים להבהיר את ניהול תקציבי החינוך המקומיים והדרכים למימונם.

במהלך הדיונים, נדונו בקשות של שני הצדדים להארכות מועד שונות להגשת תגובות, ולעיתים הוסכם בין העותרים למשיבים על מועד חדש להגשת מסמכים הנדרשים לבית המשפט. שופטי העליון התייחסו חשיבות רבה להיבט השוויון בחינוך ולעקרונות יסוד בחוק.

השופט י' עמית, בפסק הדין שניתן ב-7 באוגוסט 2019, דן באיזונים בין הזכות של ההורים להעניק לילדיהם חינוך המבוסס על ראיית עולמם, לבין הצורך לקיים שוויון בסיסי בין כלל תלמידי מערכת החינוך הציבורית. הוא התייחס ל"יום הבוחר" כהזדמנות שבה יש להכריע על האיזון הזה, מה שמצביע על כך שמדובר בסוגיה שלא ניתן לפתרה בכלים משפטיים בלבד, אלא גם על ידי נבחרי הציבור.

בנוסף, העתירות כללו צירוף עותרים נוספים ובקשות שונות לשינויים בנוסח העתירה במשך הזמן, כל אחת מהן תרמה להרחבת הדיון והעמקה בתנאים בהם נדרש לפעול משרד החינוך.

בתום ההליכים קבע בית המשפט כי למרות הרצון לשמר אוטונומיה הורית בחינוך הילדים, מימוש הזכות הזו חייב להיות מאוזן כנגד הזכות לשוויון. השופט עמית הבהיר כי השינויים החברתיים הרחבים יותר צריכים טיפול פוליטי ולא שיפוטי בלבד. הוא הדגיש כי המטרות החינוכיות אינן יושבו באופן מלא במערכת בתי המשפט.

מסקנת התיק הייתה הזמנה לפעולה מחודשת בתחום תחיקתי שתאפשר הגדרה ברורה יותר של המותר והאסור במסגרת התשלומים הנוספים של ההורים ועל ידי כך תסייע לשיפור שוויון ההזדמנויות במערכת החינוך הישראלית.