סיכום תיק בג"ץ 490/15: אימן טביה נגד משטרת ישראל

במקרה זה, העותר אימן טביה פנה לבג"ץ כנגד משטרת ישראל ומפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון בעקבות החלטה שמונעת ממנו להיכנס לשטחי מדינת ישראל. העותר טען כי הוא שומר חוק וכי אין עילה חוקית המונעת ממנו להיכנס, וכי הצעדים שננקטו נגדו פוגעים בפרנסת משפחתו.

המשיבים, כלומר משטרת ישראל ומפקד כוחות צה"ל, טענו כי המניעה מבוססת על מידע מודיעיני הקושר את העותר לעבירות כפי שהייה בלתי חוקית ועבירות רכוש. כתוצאה מכך, העותר לכאורה מסכן את בטחון המדינה ופרנסתו אינה מספיקה כעילה להסרת המניעה.

מתחילה המקרה נסוב סביב בקשה של אימן טביה לפטור מתשלום אגרה שנדחה על ידי הרשם גיא שני. הוא מציין כי למרות שהיה צריך להמציא ראיות נוספות על מצבו הכלכלי, נענה לבקשה בחלקה והאגרה הופחתה לסכום של 1,000 ש"ח.

בהמשך ביקש העותר עיון חוזר בהחלטה זו בפני הרשמת ליאת בנמלך, אך מאחר שהוא לא הציג שינוי נסיבות כלשהן והבקשה לא כללה פרטים חדשים, היא נדחתה. בניגוד לטענותיו הראשוניות, בבקשה השנייה לא צוין איזו השתכרות יש לו בדיוק, ונראה כי אף בה הוצגו נתונים סותרים.

נוסף על כך, העותר הגיש בקשה להשבת האגרה ששולמה, בטענה שהעתירה נדחתה שלא לבקשתו. השופט גלעד לובינסקי דחה גם את בקשה זו, והסביר שהחזר האגרה אינו אפשרי מאחר והעתירה נדחתה לפי החלטה שיפוטית.

בעתירה עצמה, השופטים נפנו לסוגיית הנהלים שמכוחם נמנעת הכניסה של תושבי האזור לשטחי מדינת ישראל. העותר טען כי הנהלים אינם גלויים ושקופים ויוצרים תחושת חוסר צדק בקרב התושבים שמנועים להיכנס לארץ.

המשיבים הגיבו לכך בטענה שיש בקשות חלופיות שהעותר יכול להגיש, ושעליו לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים המתאים לדון בסוגייה זו.

החלטת בית המשפט:

בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף, וקבע כי לעותר יש סעד חלופי ואין מקום לדון בטענותיו בבג"ץ. בנוסף, העתירה נדחתה מכיוון שהעותר לא סיפק תשתית עובדתית מספקת לגבי הטענות המרכזיות שלו.

באופן כללי, התנהלות זו מראה על משקל הדוקטרינה של מיצוי הליכים ומעמיד את נושא הפומביות והשקיפות של הנהלים הפנימיים במוקד הסכסוך. הסיבה העקרונית שמאחורי המניעה אינה ידועה לכל וזה מה שהוביל, לדעת העותר, לתחושת חוסר צדק.

לבסוף, אותרו גם מגבלות טכניות עקב אי-הסדרת האגרות במועד, דבר שיכל להוביל למחיקת ההליך עוד קודם להחלטה הסופית של בית המשפט.